מאמר זה נכתב במקור כפנייה פרטית שלי לציבור, בעיקר לחיילים ולשוטרים שנגזר עליהם "לעשות את העבודה". קשה שלא לחוש במועקה, במבוכה ובמצוקה בה שרויים חיילים צעירים שאין לי מילה אחרת להגדירה מלבד תחושת אונס. לא קשה גם לחוש במצוקתם של מבוגרים יותר, שפרנסתם וכלכלת משפחתם תלויה בציות לנהלי מערכת הביטחון, ושמעולם לא חשבו שיגיע יום בו יצטרכו לחשוב על בחירה בין נאמנות לערכיהם לבין הוקעתם כקיצונים, סכנה ל"דמוקרטיה", וכל המשתמע מכך.
ישנם המזדהים עם המטרה או אף חשים שמחה לאיד המתנחלים שנואי נפשם. יש שכבר מצאו דרך משלהם להתרחק מהמפלצתיות, או לתרץ אותה בדרך שיוכלו לחיות איתה איכשהו. ישנם האמיצים שאינם יכולים לעשות שקר בנפשם ומוכנים לשאת במחיר, יהיה אשר יהיה. וכמובן - חלק גדול בציבור שפשוט חש חסר יכולת השפעה מעשית, ומסגל לעצמו את האדישות המגוננת, או מתנחם באקט הסמלי של סרט כתום על המכונית, הפגנה ואולי גם תפילה וציפיה לנס.
מי שלא יכול לחמוק לנישות האלה, הוא מי שמרחפת עליו האפשרות שייקרא לדגל הפוסט-ציוני, ויהיה עליו להכריע אם הוא לוקח חלק בעקירה או לא.
בימים אלו מוצף ציבור זה במשכנעים משני הכיוונים: תקשורת מניפולטיבית שמנסה לשכנע כאילו יש כאן הליך דמוקרטי תקין שפגיעה בו תוביל למלחמת אחים, ובכך מטילה את האחריות לא על מי שנבחר לראשות הממשלה על יסוד מצע הפוך לחלוטין, אלא על האזרח הפשוט. ומצד שני, עולים כל ההיבטים המוסריים, הנימוקים הביטחוניים הידועים, וטיעוני הנגד כלפי ראש ממשלה שגנב את קולות בוחריו, ולא רק אותם.
בתוך כל אלה חסרים לי כמה טיעונים ושאלות:
- רצינו להיות "עם ככל העמים": איזה עם משתמש בצבאו כדי לגרש את בני עמו מבתיהם?
- אם פירוק יישובים הוא רעיון כל-כך מבריק, למה עמים אחרים לא מאמצים אותו?
היתכן כי הסיבה היא ששמירה על אדמה והתנהגות מכובדת יש להם ערך השרדותי ממעלה ראשונה? האם אנחנו היהודים מעבירים לעולם מבלי דעת מסר אובדני?
- הודאה בתבוסה בעת מלחמה מזמינה עוד תוקפנות נגדנו! אם יפגיזו את עפולה גם משם נברח?
- מהי דמוקרטיה? מי באמת שולט במדינה, אם פעם אחר פעם נבחרת ממשלת ימין, אך נאנסת לבצע מדיניות של שמאל? הלוא פקודת הגירוש סותרת את המצע לפיו נבחר שרון לראשות הממשלה!
- גם הספר הלבן היה חוקי! אך אפילו המנדט הבריטי הזכור לשמצה לא העז להחריב ישוב קיים!!!
- מעשה הגירוש נותן לגיטימציה לכל מגרשי היהודים בכל הדורות בעבר וגם הכשר לעתיד. לא נוכל לטעון נגד גירוש יהודים בידי זרים לאורך ההיסטוריה, וגם נישא באחריות לגבי העתיד.
אינני מתכוונת להשוות לגירוש ע"י זרים מבחינת ההיקף אלא מבחינת העיקרון המהותי: מחזה של יהודי מגרש יהודי יתפרש כהוכחה לטענה האנטישמית הבסיסית שנוכחות יהודים היא הפרעה שצריך לסלק, ומכאן שהדם שלנו מותר.
אנו מנציחים את הדרישה שיהודי חייב לשלם בשביל להרוויח את זכותו ל"שלום", שאינו אלא הפוגה זמנית במעשי הטבח, המאפשרת לאוייב התחזקות. אנו יכולים לשקר לעצמנו אבל לא לאומות העולם: הם יבינו שהיהודים נשחקו והובסו. היהודים חזרו לכללי המשחק הישנים בטרם קמה מדינת ישראל.
זאת המשמעות האמיתית של הגירוש, וזהו תקדים מסוכן.
- כאשר רצו שונאי ישראל להתעלל ביהודים הכריחו אותם לעקור מצבות. מה זה עושה לך לראות את חיילי צה"ל "מעבירים" קברים של יהודים בני המקום? האם בשביל זה קמה מדינת ישראל?
- מספרים לך שסירוב פקודה יהרוס את הצבא, האמנם? אולי דווקא ציות עיוור הוא שירוקן את צה"ל ממשמעות! האם התגייסת לצבא הפירוק לישראל?
דווקא סירוב לפקודה הזאת יציל את הצבא: הפקודה נחקקה רק מתוך כניעה ללחץ שהופעל על שרון (ה"אתרוג") ובניו המושחתים, שנתפסו בעבירות מרמה חמורות. לכן ציות לפקודה יהפוך את צה"ל לארגון המזכיר שכירי חרב בשירות כנופיית מאפיונרים. האם זהו הייעוד של צה"ל? האם אלה פניה של הדמוקרטיה?
- לא חייבים לסרב באופן הפגנתי: על-פי עצתו של שרון עצמו, אפשר לפנות למפקד באופן אישי ולומר שפשוט אינך יכול. אפשר להתנהל בעצלתיים ובשלומיאליות, או להרגיש לא טוב (זה קל נוכח הנסיבות).
- פקודה זאת מסרסת את הצבא: ברפואה מוכרות מחלות שבהן המערכת החיסונית לוחמת נגד הגוף עצמו במקום נגד פולש זר. האם צה"ל חולה במחלה כזאת?
- למה נזקק הצבא לסדרות חינוך עם פסיכולוגים? הסיבה היא ש"מכינים" אותך למשהו לא נורמלי, ל"תפקוד" שלא כדרך הטבע. הלוא לא לשם כך התגייסת! צריך הרבה מניפולציות פסיכולוגיות כדי לדכא את תחושת הצדק הטבעית שלך, ולסמם את היושר הפנימי שלך, שמתקומם נגד מעשה הנבלה החולני.
הם מפחדים מהחושים הבריאים שלך ומהצדק שלך!
- איפה היו הפסיכולוגים מול סרבנות משמאל? איפה היו אז גם העיתונאים?
- לחניכי קורסים יוקרתיים שאם יסרבו פקודה יודחו: איך תשתף פעולה עם מי שמסוגל לסחוט אותך באופן כל-כך לא הגון? האבסורד: מוותרים על כישוריך המעולים רק בגלל השקפתך המוסרית!
איך תרגיש אם תגשים את חלומך במחיר חורבן הטעם לחייו של הזולת והרס מפעל החיים שלו? האם אינך מרגיש שמשהו כאן דפוק? ה"כנפיים" (או סמלים אחרים) מייצגים את הכשרתך המיוחדת להגנה על ישראל והעם היהודי. השתתפות בגירוש מבזה ומרוקנת את ה"כנפיים" מתוכן. כמו כן, יש להניח שימיה של ממשלה זו ספורים ולכן יש לקוות שהאיומים עליך ריקים מכוח ממשי, וממשלה לאומית שתיבחר תחזיר לתפקיד כל סרבן מצפון.
- ומה יעלה בגורל המגורשים בני 40 ומעלה? מלבד הטראומה הנפשית שבעקירה, חלקם יצטרפו למעגל המובטלים, הנזקקים לשירותי הרווחה, במקום להמשיך להתפרנס בכבוד, לייצא במיליונים, ולשלם מיסים. לא מן הנמנע שגם מחירי הדיור יושפעו ממהלך זה, וממהלכי הינתקות נוספים ב"תורת השלבים".
מאז "אוסלו" המשק מידרדר ונגרמו הוצאות אדירות שלא היה צורך בהן לפני כן (ה"גדר" למשל). עכשיו אנו מתבשרים על כך שההינתקות תעלה שמונה מיליארד דולר... האם זהו "המזרח התיכון החדש" שהבטיחו לנו אדריכלי אוסלו?
האם היית ממשיך להקשיב לעצותיו של מי שגרם לך הפסדים אדירים במשך 12 שנים ושכל תחזיותיו התבדו? זה שהרעיונות שלו זוכים ליחסי ציבור אינטנסיביים (מצד מי ומהם אולי) לא עושה אותם מוצלחים: מבחן התוצאה הוא הקובע!
- אנו נמצאים בצומת היסטורית, וכל אחד נבחן במעשיו באופן אישי. גוש קטיף הוא שלב קריטי ב"תוכנית השלבים", וכל השאר זאת רק שאלה של זמן. צריך להקשיב באמת לתקשורת הערבית ולא להתמוגג מאשליות ליבנו. כבר הם מדברים על "נתיב העשרה", ומה הלאה? אפילו אם יהיה שקט תקופה קצרה, אחריה יחזרו מעשי הטבח ויעלו מדרגה. כפי שאמר שרון עצמו לפני הבחירות: דין נצרים כדין תל אביב.
- ואגב: אלו לא פיגועים, אירועים או תקריות: ראוי לקרוא למעשי הטבח הללו בשמם האמיתי, מכיוון שבמהותם (אם כי לא בהיקף בינתיים) הם חלק מרצח עם שיטתי. זאת הסיבה האמיתית ש"העולם מבין אותם".
- אחרון ולא חביב: ההשוואה לימית וחוזה השלום עם מצרים. בהקשר זה ראוי לשאול מספר שאלות: האם יתכן שאלמלא היינו נסוגים מסיני, או לפחות לא היינו מחריבים את היישובים שם, לא היינו עומדים היום בפני הקושי להגן על גוש קטיף, והקושי להתמודד עם ההברחות ממצרים? ומדוע לא הייתה בעיה להגן על נצרים לפני הסכמי אוסלו? הלוא ישובי גוש קטיף קיימים כבר כ-30 שנה!
הייתכן כי השקט היחסי בגבול המצרי משנת 1974 (ולא משנת 1977) נובע בפשטות מכך שיש לנו נשק גרעיני, ולא בגלל ששילמנו בשטח של סיני תמורת "שלום"? האם איננו מרוקנים ממשמעות את החוזה עם מצרים בכך שאנו מוותרים על פירוז סיני? ומה המשמעות של צירוף סעודיה ומצריים לקוורטט, מבחינת אובדן שארית העצמאות של ישראל?
אפשר להוסיף עוד שאלות רבות, אולי השאלה החשובה ביותר היא מדוע אינך שומע את השאלות הללו בדיונים בתקשורת ה"ממלכתית" כביכול? ולמי יש אינטרס לחזור ללא הרף רק על מתכונת קבועה של דיונים לכאורה, המכוונת להשקפה מסויימת?