"כן אישתי, מה שתגידי", לרובנו זה נשמע כמו עוד בדיחה על חלוקת התפקידים ובעל המילה האחרונה בבית, אך האמת היא שבאמירה הזאת טמון עומק אדיר שדורש עבודה קשה, בדיוק כמו המשפט: "בעלי, אני סומכת עליך בעיניים עצומות".
בפרשתנו "פנחס" אנו עדים להעברת המטה הראשונה בהנהגה הישראלית; הקדוש ברוך הוא מצווה את משה להעביר את התפקיד ליהושע תלמידו הנאמן, הנהגתו של משה לא מתאימה לארץ ישראל ולכן נדרש מנהיג חדש שמתאים לדרך החיים המיוחדת והמאתגרת שכוללים החיים בארץ. משה מצווה לסמוך את ידו על יהושע ולסמוך אותו לתפקיד החשוב, אך משה רבנו לא מסתפק בזה ומגדיל לעשות - הוא סומך את ידיו - בעין יפה והרבה יותר ממה שהצטווה.
משה יודע שלא הכל מתחיל ונגמר בו, הוא הענו מכל האדם, הוא מבין שערך המשימה גובר על טובתו האישית והמימוש העצמי שלו. הוא לא מפחד לשים את עצמו בצד ולפנות את הבמה למי שיוכל למלא את התפקיד בצורה טובה ונכונה יותר, הוא מכיר את ערכו ואת כישרונותיו ודווקא בגלל זה הוא גם יודע לזוז לאחור מתי שצריך.
החיים כזוג מורכבים ומאתגרים, לא תמיד קל למצוא את קו המשווה בין שתי אישיויות שונות, אך על-אף הקושי אפשר להפוך את הקושי ליתרון. אם נשכיל, בבגרות ובאיפוק, לדעת להרפות ולשים את המושכות בידיו/ה של בן/ת הזוג בתחומים שבהם יש לו/ה יתרון, נגלה עד כמה החיבור בינינו מפרה. השחרור לא מעיד על חוסר יכולת, אלא על ענווה וחתירה טהורה למימוש המשימה בלי מניעים אגואיסטים צרים.