הדיון בשחרור קצב - צביעות לשמה

יושבים שופטים, שומעים את ראש היחידה לאבטחת אישים בשב"כ מספר להם שקצב חנה בשטח מגודר בתוך הפארק הלאומי ברמת גן, כשאיתו חנו בשטח הזה רק הנשיא ויצמן וראש הממשלה נתניהו, ושהמאבטחים שעמדו מסביב לשטח המגודר הזה כתבו מסמך שבו נכתב שנתניהו עזב את האירוע שהיה בפארק בשעה 16:45, ואילו ויצמן וקצב עזבו בשעה 17:00. ואחרי שהם שומעים אותו, הם מרשיעים את קצב באונס בהסתמך על כך ש"בהחלט ייתכן" שעקב הצפיפות במגרש החניה, קצב לא הצליח לצאת ממנו לפני השעה 18:09. והם כמובן לא מזכירים אפילו במילה את העדות הזאת של ראש היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, לא את העובדה שקצב חנה בשטח מגודר בתוך(!) הפארק, ולא את העובדה שסביב מכוניתו היו מאבטחים שהם אלה שכתבו שהוא עזב בשעה 17:00, והם גורמים לכך שקוראי פסקי הדין יחשבו שקצב חנה במגרש חניה שהיו בו עוד אלפי אנשים, ושבמגרש הזה נוצר איזה פקק שמנע ממנו לצאת במשך למעלה משעה.

כולם שותקים

והם גם גרמו לכך שהעיתונאי קלמן ליבסקינד, שלא יכול היה לדעת כלום על עדותו זו של ראש היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, כתב אחרי שקרא את פסק הדין שלהם: "האם לא יכול להיות שהשופטים צודקים ורכב השרד של השר לא הצליח לצאת מהפארק יותר משעה? יכול להיות. האם יש להם הוכחה לזה? ממש לא. האם הגירסה שלהם נשמעת הגיונית? לא, אם שואלים אותי. ובכל זאת זה מה שקבעו בהכרעת הדין". הם גם גרמו לכך שהצדיק היחידי בסדום, השופט יורם דנציגר, כתב בהחלטה שלו לדחות את מאסרו של קצב עד לדיון בערעורו: "קשה להלום מצב בו על יסוד הנחות של בית המשפט שלא נמצאה להן אחיזה (לפחות ככל שהדברים עולים מנימוקי בית המשפט בהכרעת הדין) בעדויות ובראיות שהובאו בפניו, ייקבע כי המבקש לא עזב את מקום האירוע בשעה 17:00". אז ליבסקינד לא יכול היה לדעת, כי השופטים בכלל לא הזכירו את העדות הזאת של ראש היחידה לאבטחת אישים בפסק הדין שלהם, ואילו דנציגר יכול היה לדעת, כי הפרוטוקולים של המשפט, שבהם מופיעה עדותו של ראש היחידה לאבטחת אישים, היו פתוחים לפניו, אבל הוא כתב במפורש שהוא לא קרא את הפרוטוקולים, והוא התייחס רק למה שנכתב בפסק הדין. אבל עכשיו כולם יודעים, וכולם שותקים. עוד מאה שנה ילמדו על פסק הדין הזה באוניברסיטאות - לא בחוגים למשפטים, אלא בחוגים לסוציולוגיה ופסיכולוגיה, וינסו להסביר כיצד יכלו השופטים האלה לכתוב פסק דין שכזה. ושם, באותם חוגים, ינסו גם להסביר כיצד לא קם אף עיתונאי, ואף משפטן, ואף חבר כנסת, וגילה לציבור את האמת על המשפט. ינסו, ולא יצליחו. כי אי-אפשר להסביר את קשר השתיקה הזה.