השבוע התקיים מפגש חגיגי ומרגש של בני מחזורי אשר סיימו את כיתה י"ב בבית הספר הריאלי העברי בחיפה לפני חמישים שנה בדיוק. לקראת האירוע עיינתי באתר בית הספר, ובו נכתב כך:
"מאות מבין 22,000 בוגרינו מצויים בעמדות מפתח בחברה הישראלית בתחומי המדע, התעשיה, האמנות, הביטחון, האקדמיה ועוד.."
ואכן, להצטיינות חונכנו, ולהצלחה תוכנתנו. רשימת התארים והעיסוקים של בוגרי בית הספר לא מותירה מקום לספק: השתלבנו, התקדמנו, נרתמנו, תרמנו, הצלחנו. בתחומי המדעים, המשפט, האקדמיה, הכלכלה, במערכות הביטחון ובהייטק.
וכמי שמתוכנתים להצלחה, הצלחנו גם במה שלא עשינו. הצלחנו לא "להתלכלך" במערכת הפוליטית. הצלחנו להישאר מחוץ למעגל הנבחרים ולהדיר את רגלינו וידינו ממשחקי הכוח הלא מכובדים של הפוליטיקה הישראלית. בוגרי הריאלי אינם נמנים על מנהיגי המדינה ואינם שותפים לעיצוב חזונה, ערכיה ועתידה. האם זוהי הצלחה?
מדוע מבין 22,000 בוגרי הריאלי לדורותיהם לא נמצאו פוליטיקאים ומנהיגים? מדוע לא נמצאנו מצטיינים גם ביכולת להוביל מערכות פוליטיות ולקחת חלק בהתוויית עתידה של המדינה?
התשובה מתנוססת על קירות בית הספר ותפורה לדש התלבושת האחידה של המוסד:
והצנע לכת. לאור המוטו הזה חונכנו להשתלב ולתפקד היטב בתוך המסגרת שנקבעה לנו, לפעול על-פי החוקים שנכתבו עבורנו, להשתמש בכלים שהוגדרו לנו, ולהתקדם במעלה הסולם שהוצב לנו. אל מול ה-והצנע לכת החיובי הוצב לפנינו ה-
"חמור קופץ בראש" המגונה והשלילי. וכך חונכנו להיות אזרחים טובים וממושמעים, חיוביים, הוגנים, ותורמים, אבל מובילים? ממש לא.
ובזמן שהצטיינו, עקפו אותנו אלה שלא שמעו על "והצנע לכת". והם חתכו אותנו מימין, אגפו אותנו משמאל, ותפסו להם מקום ליד הגאי המדינה. הפוליטיקאים עשו בית ספר לבוגרי בית הספר הריאלי, תפסו את מוסרות השלטון. והותירו אותנו מאחור, מצניעים לכת וצועדים בהצטיינות בתלם.
בזמן שהצטנענו והצטיינו בתעשיה, במדע ובאקדמיה, הם פקדו למפלגות, הריצו קמפיינים, סחררו ספינים ונבחרו לכנסת, לעיריות ולמועצות המקומיות. בזמן שהצנענו לכת ותרמנו לחברה, שעטו אלה הקופצים בראש ותפסו מקום ריאלי, את מקום הריאלי, בכנסת.
בן גוריון, רבין ובגין היו צנועים בחייהם האישיים, אבל הם לא הצניעו לכת במסלול התקדמותם לעמדות ההנהגה. הם לא היו חמורים שקפצו בראש, הם היו מנהיגים שהתייצבו בראש. הם לא היססו להעמיד את עצמם במרכז, להיאבק, לרכז תמיכה, להיבחר, להוביל ולהנהיג. ואנחנו בוגרי הריאלי, מתוכנתי "והצנע לכת"? אותנו לימדו לשבת בשקט. מעולם לא למדנו להיאבק, להתעקש, לפרוץ דרכים, להתעמת, להיבחר ולהתייצב בראש.
בשנות עבודתי עם פוליטיקאים מכל קצות הקשת, ניסיתי לפענח את דפוסי התנהגותם בדרך לצמרת. אין לי ספק כי הם נחנו במנעד של יכולות העומדות בסתירה למוטו "והצנע לכת".
במלאת מאה ושלוש שנים לבית הספר הריאלי, ולסיסמתו "והצנע לכת" ראוי כי קברניטי המוסד יחשבו מסלול חדש,
עדכני וריאלי. את הדורות הבאים של בוגרי מוסד זה יש לעודד לא רק להצטיין בתוך המסגרת, אלא גם לפרוץ אותה. לא רק לציית לחוקים, אלא גם לחוקק אותם. לא רק ללכת בתלם, אלא גם לחרוש אותו. לא רק להצניע לכת, אלא גם להתייצב בראש.