"הבטחות המותג הפרטי"

פרשת סלטי שמיר וטחינת המותג חשפו את מה שכל העוסקים בענף ידעו מזמן - שאין באמת בקרה רצינית ומיוחד על איכות המוצרים המיוצרים למותגי הרשתות. הרשתות מסתמכות בדרך כלל על תוצאות המעבדה אשר מסופקים להם על-ידי היצרנים ולא מבצעות מערך בדיקה רצינית ועצמאי משלהן, ושוב בעיקר מטעמי נוחות ושיקולים כלכליים של עלויות הבדיקות. מנגד הן מציינות בראש גלי ועל גבי האריזה, שהמוצר עבר בדיקות קפדניות של הרשת. על איזה בדיקות מדובר בדיוק? שתראה לנו רשת שופרסל על איזה בדיקות היא מבצעת לכאורה לסלטים של שמיר ואו לטחינת הנסיך אותה היא מקבלת למותג הפרטי שלה? על סמך מה בדיוק נשענת לכאורה רמי לוי על הסלוגן "יותר איכות בפחות עלות"? מנגד רשת סופר פארם עם מותג לייף שלה, לא יוצאת בהצהרות בומבסטיות בלי בסיס ומסתפקת בכיתוב: מוצר זה מיוצר ואו משווק על-ידי חברה מסוימת בלעדית עבור רשת סופרפארם, דבר שכמובן לא מונע ממנה להפעיל מערך בדיקות עצמאי. רשתות אירופיות ובמיוחד רשתות אנגליות כמו מקרס אנד ספנפר וסיינסבורי - מפעילות מערכי בקרה ובדיקה עצמאיים וקפדניים ומחייבות את כל הספקים המספקים להם סחורה, בדגש מוצרים למותג הפרטי שלהם, לעמוד בסטנדרטים המחמירים שלהם ואף שולחות לנקודות הייצור מפקחים מטעמם, אשר בודקים את הסחורה עוד בשדה ובקווי הייצור. נדמה, שאצלנו לא מתייחסים באותה חרדת קודש לאחריות הרשת ולשמירה על סטנדרטים קפדניים, כאשר מייצרים מוצרים במיוחד תחת שם הרשת, דבר המתאים לאווירה הלבנטינית בה אנו חיים.