יְמֵי מִבְחָן לְפָנֶינוּ מְקֵדְּמִים פָּנֵינוּ נתעורר בּשָׁחַר לְפֵשְפֵּשׁ בְּמַעֲשֵׂינוּ נְפַשְׁפֵּשׁ בְּכֶלֵינוּ וְלֹא בִּכְלִי זֻלָּתֶנוּ כִּי חֲטָאֵינוּ לֹא נִסְתָּרִים מְעֵינֵינוּ אִישׁ אִישׁ יוֹדֵעַ סוֹד מַעֲשָׂיו לְבֵדּוֹ אַל יֵרָאֶה נְקִי כַּפָּיִם וִיבַקֵּשׁ חַסְדּוֹ מוּטָב שֶׁיַּעֲתוֹר רַק בַעֲדוֹ הָחֲטָאִים שֶׁנִּצְטַבְרוּ לַיָּם הַשְׁלֵךְ עֲשֶׂה כּמֹשֶׁה שֶׁהִתְיַצֵּב קַם וַיֵּלֶךְ לֹא נֶאֱחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ לִמְשׁוֹל לא כַהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נַס לֵחֹה וְיָכוֹל לְהוֹלִיךְ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת מָסַַר שָׁרְבִּיטוֹ לְזֻלָּתוֹ בְיָד בּוֹטַחַת בַעֲשׂוֹתוֹ כֵן רָוָה נַחַת הַיּוֹצֵא וְהַנִּכְנַס קָנוּ שְׂבִיתָה בְּקִרְבֶנו בְּכַךְ הֵרִימוּ לַמָּרוֹם רֹאשֶׁנוּ אֶל קוֹנֶנוּ וְהִתְווּ לָנוּ בְּכַךְ דַרְכֶּנוּ התשובה שובָה יִשְרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָּשַלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ. קְחוּ דְּבָרִים וְשוּבוּ אֶל ה'. ככה אמרו לישראל נביאינו דבריהם יהדהדו בשבת וילך בעשרת ימי תשובה להזכיר לנו כי עלינו לְרַצּוֹת לא רק את בוראנו אלא גם אחינו ורעינו . הקב"ה שברא את האדם ידע כי האדם רע מנעוריו. וזה מחייב את האדם לעשות תיקון בימים אלה ולא רק באמירה לאלוהים:
חטאנו, סלח לנו, אמירה זו אינה מוציאה את החוטא ידי חובה כלפי רעהו. לכן בימים נוראים אלה על כל אדם לתקן חטאו כלפי זולתו תחילה ולאחר מכן כלפי אלוהיו. כי הקב"ה יודע נפש האדם, הוא יודע שאיננו מודה בחטאו בפרהסיה, לכן עליו לעשות זאת תחילה בינו לבין עצמו בסתר ולאחר מכן בגלוי. פרשת "וילך" מראה לנו את הדרך לכך בהליכת משה אל העם בגיל, מאה ועשרים שנה. (לא/ב), להראות לנו כי גם למנהיג כמשה יש תחליף. משה אמר לעם כי יהושע ינהיגכם ויעבור לפניכם להלחם בגוים שיעשו הכל למנוע העברת הקנין על הארץ לישראל. משה לא רק העביר שרביט ההנהגה ליהושע הוא גם
ברך אותו בהצלחה. אומנם נמק פרישתו באמר:
אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה. (לא/ב) אלא שהכתוב אומר על משה: ...
לא כהתה עינו ולא נס לֵחֹה. (שם לד/ז) לכן העברת השלטון לא באה כתוצאה מְְחֻלְשָׁה גופנית, אלא באה לעשות את אשר צוה אותו אלוהים לעשות, להעביר את הסמכות להנהיג את העם לעוזרו יהושע במקומו וזאת למרות שכוחו של משה במתניו. במדרש נאמר כי ניטלה ממנו (ממשה) הסמכות והרשות וניתנה ליהושע, אם נאמר כך לא ניתן להסביר מדוע שלא יוסיף להנהיג את העם. דעה אחרת אומרת, כי נסתתמו ממנו מסורות. ולכן הוא העביר את הנהגת העם ליהושע . מכאן למדים אנו גם, שלכל מנהיג יש מנהיג מחליף וכי חובה על ההנהגה להתחלף כלומר חילופי משמרות במנהיגות, לבל תעלה בַּאֲשָׁה במנהיגות הבלתי מתחלפת. מנהיגות בלתי מתחלפת מתעסקת כל הזמן בשאלה קיומה ולא קיום העם המונהג על ידה. אלה דברי אלוהים חיים מו התורה
שקיבלה משה בסיני ומסרה ליהושע. גם אצל לאלה אשר אינם מקימים כל מצוותיה או אפילו לאפיקורסים התורה מהווה בסיס לישיבתם בארץ בבטחה. לכן משה צוה:
לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תֻּמָּם, (לא/כד) כתנאי לישיבת ישראל בארצו לעולמי עולמים. דברים אלה אמר משה לעם כשהתיצב בפניו.
ישראל והעמים לא בכדי המושג
יהודי לא מופיע בחמשה חמשי תורה, גם לא בנביאים. המושג
יהודי נולד לאחר שֶׁהְֻגלוּ או גָלוּ מרצון בני ישראל מממלכת יהודה אל מחוץ ליהודה לארצות אחרות, לבבל ולארצות שמעבר לים. הכינוי "יהודי" ניתן על-ידי תושבי הארצות אשר לשם ירדו תושבי ממלכת יהודה, כשם שצרפתי המהגר למדינה אחרת יכונה "צרפתי" על-ידי תושבי הארץ אליה בא. הכינוי "
יהודי" במקורו איננו דת אלא לאום בלבד. ניתן למי שגלה מיהודה והיה גם בעל
דת משה וישראל. והרי כשמקדשים חתן וכלה אומר בן הזוג הגבר לכלתו: הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל ולא אומר לה את מקודשת לי כיהודיה. לית מאן דפליג שדת יוצאי מצרים הייתה הדת שמשה הקנה לישראל לכן היא נקראת "דת משה וישראל". בשונה מְאֻמּוֹת העולם,
הנצרות היא
דת והיא מצויה במדינות רבות בעולם אצל האנגלים, הצרפתים והגרמנים והרוסים ומדינות רבות אחרות. אותו דבר
האיסלאם הוא דת של כל אלה שקבלו אותה בני ארצות שונות ורבות כולל רוב מדינת הים התיכון והמזרח הרחוק ואפריקה ועוד ולמעשה כל תושב אחת הארצות מכונה: באירן
אירני. בטורקיה
טורקי, באפגניסטן
אפגני וכך הלאה למרות שרוב תושבי ארצות אלה הם מוסלמים בדתם, אין מוצאם ממדינה כלשהי משמש כינוי לדתם. לכן משגלו תושבי יהודה בני דת משה וישראל מיהודה הפך מוצאם הגאוגרפי לאמונתם הדתית ולכן המושג
יהודי שמש לא רק כלאום אלא גם כדת ולא היא. לא בכדי הַגּרִים שברובם היו כנענים כונו "נספחים" כי רבותינו ז"ל היה הַגֵּר בעיניהם כ"סַפָּחַת". למרות שבתורה צוה משה לתת לגר זכויות שוות לישראל ונאמר: וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימיך.(נצבים כט/י) מכאן כל הרוצה להשתיך לדת משה וישראל חיב יותר ממי שנולד כצאצא של ישראל, לקים תרי"ג המצוות מרצון ולא בתמורה לטובת הנאה כלשהי. המצטרפים לדת משה וישראל כגרים נדרשים לקים את המצוות באהבה .
סוף אדם למיתה וסוף בהמה לשחיטה למעש פטירת משה מתרחשת בסוף ספר דברים בפרשת וזאת הברכה על דבר מיתתו של משה, הבאתי מדרש רבה שכבר הבאתיו בשנים עברו, המצביע על הקשר הקים בין דברי התורה לדברי הנביאים והכתובים בפסוק בו נאמר למשה:
הן קרבו ימיך למות, (לא/יד) בא קהלת והביא דברים בדבר גורלו של האדם: "
סוף אדם למיתה" מצאנו גם באיוב מדובר על סוף אדם למות וסוף בהמה להשחט. זה גם מופיע במקורותינו האחרים ש:
סוף אדם למיתה, וסוף בהמה לשחיטה. למרות דעת אנשי צער בעלי-חיים, יעוד החיה, הבהמה, או העוף להישחט וסוף הדגה למזון לדגים אחרים ובני אדם, כי נגזר על החי להיזון מן החי: דגי הים מדגי ים אחרים, אריות מבשר חיות אחרות שנטרפות על ידם, ונשרים מפגרי עופות וחיות ואדם. למעשה מיתת החיה מיתה טבעית שלא על-ידי שחיטה. מבזה אתה כי פגרה יהיה מושלך לזבל. לעניינו הפרשות
נצבים וילך והאזינו וזאת הברכה סבות סביב מיתתו של גדול מנהיגי הדרות של עם ישראל הוא משה. קהלת נתן ביטוי לכך באמרו שַבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשַּמֶש: כי לא לַקַּלִּים הַמֵרוֹץ, ולא לַגִּבּוֹרִים המלחמה, וגם לא לַחֲכָמִים לֶחֶם, וגם לא לַנְּבֹנִים עֹשֶר, וגם לא לַיֹדְעִים חן, כי-עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה את כֻּלָּם. (ט/'א) לפי רבי תנחומא הדברים מיוחסים למשה: שהיה בעל תכונות שנמנו בפסוק לעיל ואומר: כי אתמול היה (משה) עולה לרקיע ועתה לעבור את הירדן איננו יכול. אתמול יכול היה להוריד את התורה והיום הוא מתחנן בפני הקב"ה שיתן לו לחיות ולעבור את הירדן, הוא לא דִּבֵּר כְּגִבּוֹר וְלֹא כְּחָכָם וְלֹא כְּנָבוֹן וְלֹא כְּנָבִיא שֶׁיֹדֵעַ אֶת הַבָּאוֹת. וְהֲרֵי הוּא כְּאָיִן וּכְאֶפֶס לְעֻמַת הַמַּוֶת. לפיכך נאמר: והצנע לכת. ועקביה בן מהללאל בפרקי אבות אמר: דַּע! מֵאַיִן בָאתָּ וּלְאָן אָתָּה הוֹלֵךְ. במלים אחרות ניתן לאמר, המות איננו צריך לגרום לאדם שלא יעשה ולא יפעל, ולא יבנה ולא יטע ולא יְקַיֵּם דורות אחריו למרות דברי שלמה שאמר: "כי הכל הבל". על האדם לפעול כמי שאמור לחיות לנצח, ולשים דברי מהללאל לעיניו. הסיכום כבר הובא וטוב לחזור עליו כי מסריו נקלטים היטב:
דַּע! מֵאַיִן בָאתָּ וּלְאָן אָתָּה הוֹלֵךְ. זֶה שֶׁרָמַז ְמֹשֶׁה לָנוּ בְּנִצָּבִים וּבְוַיֵּלֶךְ הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי וְלָכֶם נָתַתִּי תּוֹרָה מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ וּמַחְכִּימַת פֶּתִי עֲשׂוּ עִתִּים לַתּוֹרָה לִלְמוֹד וּלְלַמְּדָהּ וְגָם הוֹצִיאוּ פְּרִי מֵהַאֲדָמָה וּלְעַבְּדָהּ לַמְרוֹת שֶׁנִּגְזַר שֶׁסוֹף אָדָם לְמִיתָה וַיֵּלֶךְ הָאָדָם וַיִּטַּע וַיִּזְרַע זֶרַע לִנְבִיטָה צֶאֱצָאָיו שֶׁיָּבוֹאוֹ יוּכְלוּ אֶת אֲשֶׁר זָרַע אִם זֶרַע רָע זָרַע,הַזֶּרַע מִצֶּאֱצאָיו יִפַּרַע וְאִם זֶרַע טוֹב יִזְרַע יוֹתִיר לְזַרְעוֹ שַׂבַע וְאָז יְקַיֵּם הַשֵּׁם שְׁבוּעֲתוֹֹ שֶלָּנוּ נִשְׁבַע: וְיָשְׁבוּ לָבֶּטַח וְאֵין מַחֲרִיד 1 וּמִשּׂוֹנְאֵינוּ ה' לֹא יוֹתִיר שָׂרִיד וּפָלִיט.