תפקיד ציבורי דורש אחריות אישית רבה. תפקיד ניהול כספים דורש אמינות ואחריות כלפי העם.
לכן, חשוב מאוד שכל אדם הנושא במשרה ציבורית וכל אדם האחראי לכספי ציבור יעשה מעשיו בשקיפות שלא יתעוררו דיבורי אנשים עליו ולא יהיו חשדות כלפיו.
חשוב גם שינהג בצניעות ולא בראוותנות יתר שלא ירננו אחריו על בזבזנות וקבלת טובות הנאה.
ואת זאת אנו לומדים ממשה בעת בניית המשכן. על התנהלות בבחירת "מומחים" ונושאי תפקידים לביצוע עבודות, על התנהלות משה בדיווח על כל הוצאה, קטנה וגדולה, שנעשו בכספי העם. זהו משה רבינו, עליו נאמר מפי הקדוש ברוך הוא עצמו: "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב ז).
פרשת ויקהל – למה דוקא בצלאל בן אורי?
אמר משה לעם: "ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור" (שמות לה, ל). ולמה הודיעם זאת? שלא יאמרו שרק למקורביו נותן הוא תפקידים חשובים. שהיו בני ישראל מרננים עליו ואומרים: "לא אמר הקב"ה למשה לעשות את המשכן על-ידי בצלאל, אלא משה עצמו ממנה אותו על שהוא קרובו. משה – מלך, אהרון אחיו – כהן גדול, בניו – סגני כהונה, אלעזר – נשיא הלוי, בני קהת, נושאי המשכן וזה (בצלאל) – שליט על מלאכת המשכן! כל הגדולה הזאת מבקש משה לכוין".
אמר להם משה: אני לא עשיתי כלום מדעתי, אלא הקב"ה אמר. והוא מראה להם ראו קרא ה' בשם בצלאל" (מדרש תנחומא ויקהל, ג). משה המנהיג הדגול אינו מתעלם מדיבורים אלו, הוא מקשיב, הוא עונה והוא מסביר.
פרשת פיקודי – דין וחשבון מפורט על שימוש בכספי הציבור:
וכך מתחילה פרשת "פיקודי": "אלה פיקודי המשכן – אשר פקד על-פי משה" שמות לח, כא).
ולמה עשה משה את החשבון הזה? ידע משה טבעם של אנשים המביטים באנשי ציבור ובודקים אורחות חייהם והוצאותיהם וחושדים שאולי משתמשים הם במה שלא שייך להם:
"שנאמר: "ויהי כצאת משה – והביטו אחר משה..." ומה היו אומרים? היו מסתכלים באחוריו ואומר אחד לחברו: "ראה צוארו! ראה שוקו! אוכל הוא משלנו ושותה משלנו" וחברו משיב לו: ריקה, אדם שנתמנה על מלאכת המשכן על כיכרי זהב ועל כיכרי כסף, שאין להם חקר ולא משקל ולא מנין – מה אתה רוצה שלא יהיה עשיר" (מדרש תנחומא)?
וכדי למנוע דיבורים שכאלה הצפויים בכל מקום בו אדם אחראי לכספי ציבור, יש ללמוד ממשה שנזהר והגיש להם דין וחשבון מדויק על כל ההוצאות: "אמר משה: יודע אני שישראל רוגנים הם, הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן. התחיל לעשות חשבון עמהם: "אלא פיקודי המשכן" – והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר כסדרם בתוך המשכן לזהב ולכסף ולנחושת" (מדרש תנחומא).
ולא רק על הזהב והכסף – על הכסף הגדול – דיווח משה, כי אם גם על הנחושת, על המטבעות הקטנים. שהרי הכל שייך לעם. הוצאות קטנות כגדולות. כי זכות העם לדעת מה נעשה בכספו.