אחד בספטמבר 2017 יחול ביום ששי בשבוע, כך ששנת הלימודים תשע"ח לא תיפתח ביום זה אלא ביום ראשון, שלושה בספטמבר 2017. תלמידי ישראל, אחרי 60-70 ימי חופשה, ייצאו כעבור כשבועיים לחופשת ראש השנה ולחופשות של יתר חגי תשרי. במלים אחרות, החופשה הארוכה ממילא תימשך עוד ועוד, הלימודים לא יהיו סדירים, וכך גם חייהם של ההורים. יתר על כן, לתלמידים לא יהיה פרק זמן סביר כדי ללמוד על חגי ישראל, וגם לא פרק זמן שאורכו חוזר על עצמו מדי שנה ומאפשר תכנון ראוי של פתיחת שנת הלימודים.
לעומת זאת, א' באלול תשע"ז, כמו א' באלול של כל שנה, חל בכל שנה בדיוק חודש לפני ראש השנה. פתיחת שנת הלימודים ביום זה במקום ב-1 בספטמבר יכולה לאפשר מסגרת לימודים סבירה וסדירה, שאף תהיה הדירה מדי שנה, לנוחותם של כל הגורמים המעורבים. התלמידים יוכלו ללמוד בצורה מסודרת את משמעות החגים.
אף גורם לא יקופח, ובמיוחד לא ציבור המורים. ציבור זה ימשיך ליהנות מחודשיים חופשת קיץ, שתתקיים בחודשים תמוז ואב במקום בחודשים יולי ואוגוסט, ובאותן טמפרטורות.
המעבר מהקיבעון הלועזי של 1 בספטמבר המנותק מן הלוח העברי אל הנוחות של חודש לימודים רצוף (חודש אלול) מדי שנה תלוי בהחלטתו של אדם אחד בלבד, שר החינוך
נפתלי בנט. האיש משמש כבר שנתיים בתפקיד שר החינוך. בסמכותו להשתחרר מן הקיבעון; ביכולתו להתמיד בו ולא להטביע כל חותם יהודי על מבנה שנת הלימודים בישראל. האתגר מונח לפניו. האם ייענה לו?