אם שמונה מתמודדים מתחרים על ראשות מפלגה. שאין איש שמתעניין בה, האם הם באמת מתמודדים. זוהי שאלה שהרבה פרשנים שאלו השבוע. בישורת האחרונה לבחירות לראשות העבודה. גבאי, פרץ, הרצוג, בר לב, דיין, בן זקן, מרגלית וקרובי יתחרו ביום שני הקרוב.
ולתקציר הפרקים הקודמים. פרץ זה ההוא שהיה בעבודה, עזב אותה בטענה שהיא הולכת להצטרף לממשלה, עזב לתנועה, בשביל להצטרף לממשלה, וחזר לעבודה. מרגלית או בשם שכולם מכירים אותו "קיבינימט", יש לו כסף וכמובן הוא מוכר לכולם בתור מי שמוציא אנשים מהארון של מצביעי הליכוד. וזה מוביל אותנו למועמד השלישי - מנכ"ל בזק לשעבר, היה שר איכות הסביבה, והתפטר, הלוא הוא גבאי, שמסתבר שלוקה בחודשים האחרונים הרבה בשכחה (הצבעתי ליכוד? הצבעתי בעד חוק החטיבה להיתנחלויות? הייתי בכולנו?) הבא בתור הוא כמובן היו"ר הנוכחי בוז'י הרצוג שעליו כל מילה מיותרת. ואני לא מאמין בווידוא הריגה.
ולמועמדים הלא מוכרים - דיין, פמיניסטית חוזרת בתשובה, בן זקן - מרצה באונ' עם כוונות טובות ובר לב, ח"כ כיום מהעבודה. אתם לא מאמינים? אתם יכולים לבדוק.
קו התחרות בעבודה מתחלק לשתי אסכולות. הראשונה אומרת תבוא עם הסטיקרים והסיסמאות של הליכוד ותשנה אותם לעבודה. ובזה כמובן עומד בראש מרגלית עם קמפיין הקיבינימט, וממשיך פרץ, שמנסה לחזור לשורשיו משדרות. האסכולה השנייה הולכת להפך הגמור, ללכת למקום שעוד איש לא תפס. "השמאל הנאור", שחושב מהראש ולא מהלב, חושב מהשמאל אם תירצו, ושם מתחרים הרצוג, שמציע איחוד של הגושים, וגבאי, שמנסה להתנער מהאיש שהצביע ליכוד והיה בכולנו. אז מורשת טראמפ מול הארצות הסקנדינביות - איזה רוח תביא לניצחון?
בניסיון להבין מה גורם לאנשים שאין להם סיכוי להיבחר לראשות העבודה, שזו מפלגה שעל-פי המדד הדמוגרפי שהולך ומתימין אין סיכוי להגיע לממשלה, דברתי עם כמה מהמעומדים האנונימיים יותר והסבטקסט היה שזו הדרך היחידה בפלטפורמה שנקראת מפלגת העבודה להישאר להיות ח"כ גם בכנסת הבאה. כלומר אתה רוצה להיות בתודעה? תתחרה על ראשות המפלגה.
האם הסיפור של המפלגה הולך להיות סיפור של היפהפייה שמחכה לנשיקה או לשיר לילה בלי כוכב? עם 11 מנדטים בינתיים האפשרות הרציונאלית היא השנייה אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה.