שימוש נטו בכספים או נכסים של גוף מבוקר

נכבדי היועץ המשפטי לממשלה הנדון: שימוש נטו בכספים או נכסים של גוף מבוקר 1) סעיף א2 לחוק הבחירות דרכי תעמולה אוסר שימוש בכספים ונכסים של גוף מבוקר לצורך תעמולת בחירות, אשר גם מחריג במידה מסוימת שרים, סגני שרים וחברי כנסת 2) הנחיית יועמ"ש 1.900 (21.779) המנחה את הגופים המבוקרים בכל הקשור לתכולת החוק, ומפרטת את חובותיהם על פיו. האם המודעות "כחלון נטו" אשר מילאו את הצמתים שלנו לפני מספר חודשים הם תעמולת בחירות? לטעמי אין ספק. כל שלט הממומן על-ידי מפלגה והמציג את ראש מפלגה ולידו מסר קצר אשר מטרתו להאדיר את שם המפלגה והעומד בראשה הוא תעמולת בחירות. עיקרון הדומיננטיות אומר לכל הדעות ששלט ממומן שכזה נועד ללא ספק לקדם ולתמוך במועמד מסוים, בייחוד עם זיקה מובהקת ולכן מדובר בתעמולת בחירות. אבל איפה אנחנו ואיפה בחירות? התשובה לכך משולשת: 1. פוליטיקאים יודעים טוב מאתנו על בחירות קרבות, לעיתים הם מריחים בחירות, לעיתים הם גורמים לבחירות ולכן המועדים הפורמליים של הבחירות הם לא הקריטריון היחיד בקביעה האם הבחירות קרבות אם לאו, האם מודעה פוליטית היא תעמולת בחירות אם לאו. 2. תר"מ 3012 נאות ואח' נ' עיריית חיפה, ואח' מפרט בין השאר את המרכיבים המאפיינים תעמולת בחירות ומתייחס לעיתוי, לתוכן ולנוסח וודאי לא לעיתוי בלבד. 3. החוק ונוהל היועץ המשפטי לממשלה לעיל קובעים במפורש שהאיסור לשימוש בנכסי מדינה אינו נתחם ב-90 הימים שלפני הבחירות אלא חל בכל מועד, משמע שלא רק האיסור חל אלא קיימת מודעות בחוק, בפסיקה ובנוהל שתעמולת בחירות מנוהלת גם שלא בסמוך לבחירות. ומכאן שקמפיין שלטי החוצות "נטו" של מפלגת כולנו הינו או היה קמפיין בחירות לכל דבר ועניין. ואז בא משרד האוצר ופצח בקמפיין "נטו" משל עצמו (אינני יודע בוודאות מי הקדים את מי), השר מופיע עם ה"נטו" בהופעותיו הפומביות מטעם המשרד, המשרד מתאר את "נטו" באתר האינטרנט שלו ואף אם ייתכן שהשר מוחרג בחוק (אינני סבור כך, ראו סעיף 3 ב לנוהל יועמ"ש לעיל) הרי שברור שלמשרד אסור כך לפעול, כי בפועלו כך, הוא משתמש בפועל בנכסיו הלא ממשיים, מסרי התוכניות והקמפיינים שלו לקידומה של מפלגת השר כחלון. ומשרד האוצר הופך ללא ספק לחלק מאותו קמפיין בחירות.

ולתרופות:

קטונתי מלייעץ ליועץ, אך לא אצא ידי חובתי אם לא אציין חלופות, ביחד ולחוד, ובכפוף לסמכותו של אדוני: 1. אפשרות של איסור על משרד האוצר, ואם זה נכון גם על שר האוצר להשתמש במסרי המפלגה במסגרת עבודתם במשרד, והגדרת כל שימוש כזה כתעמולת בחירות אסורה פלילית. איסור כזה יחייב את המשרד לשנות דפי אינטרנט מן הסוג המוזכר לעיל ואולי גם אחרים. 2. אפשרות חיוב המפלגה לשלם למדינה עלותו של כל קמפיין של משרד האוצר הכולל מסרי תעמולת בחירות של המפלגה, וזקיפת ההוצאה להוצאות המפלגה לצורך ההתחשבנות עם מבקר המדינה. 3. אפשרות איסור על המפלגה ואולי על השר, פלילי ואזרחי, (בוודאי הפלילי הנתון לסמכותו המובהקת של אדוני) להשתמש בתעמולת הבחירות שלה, במסרים ייחודיים שקבע משרד האוצר לקמפיינים שלו בהיות שימוש כזה נוגד את החוק. יצוין כי בדוח ועדת ביניש שהוגש לנשיא המדינה וליו"ר ועדת הבחירות המרכזית לפני כחודש, על השינויים המומלצים החוק הבחירות דרכי תעמולה הומלץ על צמצום משמעותי באיסורים הפליליים בחוק (במקביל להמלצה על הגברת השימוש בעיצומים כספיים) אך בעניין שימוש בכספים/נכסים של גוף מבוקר כותבת הוועדה: "הוועדה ממליצה לבטל את ההסדר הכללי לפיו כל עבירה על חוק דרכי תעמולה היא עבירה פלילית ולהותיר בחוק איסורים פליליים בודדים בלבד: שימוש במשאבי ציבור לצורכי תעמולה..." ומכאן שאף בראייה עתידית נחשב השימוש בכספים/נכסים של גוף מבוקר כנושא בעל משקל כבד אשר אין די בו בעיצום כספי בלבד.