על-פי החוק בישראל, כאשר שני בני הזוג יהודים, ענייני נישואין וגירושין יהיו בסמכות בית הדין הרבני וחלק בלתי נפרד משאלת הגירושין הינה שאלת החיוב בכתובה.
אחת הסיבות לחיוב הבעל בכתובה נובעת מהרצון למנוע מצב לפיו הבעל מבקש להביא את מערכת הנישואין אל סופה ללא סיבה ראויה וכמאמר רבותנו "שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה".
וכך, על-פי הדין העברי, התחייבויותיו של הבעל כלפי האישה שרירים וקיימים, אלא אם עלה בידי הבעל להוכיח כי האישה איבדה את זכאותה לכתובתה בשל התנהגותה.
לרשות הבעל עומדות מספר טענות הלכתיות, כך לדוגמא:
- כאשר האישה "זנתה תחת בעלה", במקרה זה אין די בהודאת האישה ויש צורך בהצגת שני עדים כשרים המוכיחים את הבגידה.
- כאשר האישה "עוברת על דת משה", במקרים בהם האישה מתנהגת שלא בצניעות, מכשילה את הבעל או פגעת בו.
- אישה "מורדת" - במקרים בהם האישה מסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה, ללא סיבה מוצדקת.
- אישה הלוקה במומים - כאשר האישה הסתירה מהבעל מומים בכוונה תחילה.
- כאשר האישה מבקשת את הגירושין.
זה המקום להדגיש כי ישנם מקרים בהם גם אם האישה ביקשה את הגירושין היא עדיין לא איבדה את זכאותה לכתובה, כך לדוגמה במקרים בהם הבעל סובל ממומים אותם הסתיר (לדוגמה עקרות) ואף במקרים בהם הוא אינו נוהג באופן ראוי ומכבד כלפי האישה וכמובן במקרים בהם הוא מכשיל את האישה באיסורי דת וכאשר ישנה הוכחת בגידה.
הגדרות אלו נלמדות מחכמי ישראל ועם השנים נדרשו בתי הדין לבצע 'התאמות' בין ההגדרות ההלכתיות ובין המציאות היומיומית. כך, לדוגמה, כאשר בני זוג דתיים מגיעים לבית הדין והבעל טוען כי אישתו הפסיקה להתלבש בצניעות, הולכת עם מכנסיים וגופיות והורידה את כיסוי הראש, הרי שמעשים אלו עולים כדי "עוברת על דת משה".
מנגד, כאשר זוג חילוני, יעלה טענות אלו על אישתו, לפיהן היא אינה הולכת עם כיסוי ראש ואף הולכת עם גופיות, לא יועיל לו שכן אורח חיי בני הזוג טרם הפרידה אפשרו זאת ואין סיבה כי כיום, ישתמש הבעל בהתנהגות הרגילה לרעת האישה.
אחת הסוגיות הרלוונטיות בימינו הינם מקרים של "בגידה וירטואלית" כאשר בין האישה ובין גבר זר מתנהלים יחסים והתכתבויות אשר כוללים תכנים בעלי תכנים רגשיים ולעיתים אף אופי מיני.
על-מנת להבין הסוגיה, נחזור שוב לעילות הגירושין, כאשר העילה הראשונה הינה "זנתה" אך נוכח הקושי בהוכחת מעשה הזינוי, ישנה האפשרות להוכיח "מעשה כיעור" כך לדוגמה, כאשר אישה נכנסת לבית גבר ומעבירה שם את הלילה, הגם שאין הוכחה על מעשה זינוי, הדבר יכול להיחשב כמעשה כיעור ומהווה עילה מספקת לגירושין ולשלילת כתובתה של האישה, אך יש המחמירים ודורשים כי לא די בזאת אלא יש להוכיח, בנוסף, כי בין האישה והגבר הזר "ניכר עצת זימה ביניהם". כלומר, יש לראות לא רק בעצם הלינה אלא יש צורך בדבר מה נוסף, שמעלה חשד סביר לקיום יחסי אישות ולא סתם המצאות שני בני אדם באותו החדר. גם כאן, הגדרת "עצת זימה" נתונה לפרשנות בית הדין הרבני בשים לב לראיות ולאופי בני הזוג.
כך, לינה של אישה נשואה בבית גבר זר, אשר ניכר בניהם יחסי חיבה בציבור, כגון התגפפות, נשיקות וכיוצ"ב יכול להעלות החשד כי לינת האישה בביתו עולה כדי "מעשה כיעור".
אך יש מקרים בהם יעלה בידי האישה להוכיח כי גם מהלך הנישואין לנה בבית האיש ובעלה מעולם לא חשד בכך ולא עלה בידי הבעל להוכיח כי יש חשש לקשר בעל אופי מיני בין אישתו ובין הגבר הזר (כהגדרה ההלכתית "עצת זימה") עצם לינת האישה לא יעלה כדי "מעשה כיעור" ולא יביא לגירושי הזוג ואיבוד הכתובה.
ואולם, האם התכתבות בעלת אופי רגשי ומיני עולה כדי "בגידה" או לפחות עולה כדי "מעשה כיעור"?
גם אם לא יצליח בן הזוג להוכיח קיומו של קשר פיזי וקיום מגע מיני, יש הרואים בבגידה הרגשית כגרועה הרבה יותר מבגידה "פיזית", שכן קיום מגע מיני כרוך במתן הגוף שלך למישהו אחר, לתקופה קצובה, מאידך-גיסא, עניינים רגשיים הינם עמוקים ומתמשכים זמן רב יותר, למעשה הלב והנשמה של בת הזוג נתונים, כל העת, לגבר זר. חוקרים מאוניברסיטת צ'פמן הוכיחו כי כ-67% הנשים שהשתתפו במחקר הסכימו כי במקרים בהם בן זוג המתאהב באחרת, גם אם הוא נותר נאמן פיזית, מטריד אותם הרבה יותר לעומתם,, כ-54% מהגברים השיבו שהם רואים בבגידה פיזית מעשה חמור יותר מבגידה רגשית.
גם בפן ההלכתי ישנה חשיבות לא רק לחיבור הפיזי בין בני הזוג אלא גם לחיבור הרגשי בין הצדדים, הן בענייני הזוגיות והן בענייני יחסי האישות. משכך, ככל שההתכתבות ממושכת יותר ומעלה קשר רגשי עמוק יותר, הרי שהכף נוטה ביתר קלות לראות זאת כבגידה חרף היותה וירטואלית והלכתית היא עולה כדי "כמעשה כיעור" שכן יש בין הצדדים "עצת זימה" ויש חיבור רגשי בין האישה ובין הגבר הזר, ומשכך הדבר מקים את עילת הגירושין.
ובמקרים בהם ההתכתבות הינה קצרה יותר ושטחית יותר, יהא מקום שלא לראות בכך עילה מספקת לפרק את הנישואין.
הכל נתון לבחינה מדוקדקת של בית הדין, בשים לב למכלול הראיות בתיק, אופי בני הזוג, אורח חייהם והשלכות מעשיהם.