ההיסטוריה של ההתנגדות לחד מיניות

דברי טעם וקירוב לבבות בכל הדיון התרבותי חברתי, באים כמים קרירים, לנפש צמאה, במדבר ציה, בשרב, בשלהי הקיץ. אשריו של כל הנוקט בהקשבה והכלה ואהבת האדם כלפי כל אדם שנברא בצלם ושומר עליו. הגישה הסובלנית והמתינות וההכלה והדיון המקיף מתוך כבוד לזולת באשר הוא, זו המתנה הגדולה שיש בנו המביאים אותה בעצם אישיותם ובכתיבתם. אני אוהב דו מיניים וחד מיניים באשר הם, פעמים רבות, בני אדם מקסימים, רגישים ואיכפתיים, ולכן יש לי עימם ועימן ידידות ארוכת שנים. אצא כנגד כל ניסיון לפגוע בהם, ואתמוך ואפעל בכל דרך להגן עליהם ועליהן מאלימות מכל סוג. באותה נשימה אני מצפה מהם ומהן ומכולנו לאפשר שיח פתוח ובטוח על הנטייה החד מינית והשלכותיה, כמו גם על עצם מצעדי הגאווה שהנני מתנגד להם, כפי שאתנגד לכל מצעד או גילוי גאווה בכל נושא ובכל תחום. אני בעד ענווה וצניעות ובמיוחד בנושאים של יחסים אינטימיים שהצניעות והענווה יפה להם. איני מסכים למשפט הקטגורי: 'ולגזור איסור על משכב זכר לאלו שנטייתם כזו. זו גזרה שלא ניתן לעמוד בה'. באותה מידה ניתן לומר כפי שהתורה והתרבות מיטיבות לתאר, שנטיות או סטיות או מידות לא מאוזנות, גם הן גנטיות, ובכל זאת הן אסורות. וטוב שכך. הריי ניתן לומר כך על פדופיליה, כמו שהיטיב לתאר הסופר של לוליטה, והרי כולנו מבינים היטב שפדופיליה היא אסון. הריי ניתן לומר כך על תאוות רצח, תאוות אונס, תאוות ממון, תאוות כבוד, או כל תאווה אחרת, שהיא אסורה בתכלית, למרות שבהחלט ניתן למצוא לה סיבות גנטיות וסביבתיות. לעניות דעתי, יחסים חד מיניים אסורים על-פי תורה משתי סיבות: א. התאווה שבהם היא העוצמתית ביותר שקיימת, מכיוון שהיא משיכת הדומה לדומה, ומשום כך תאווה זו אסורה, כי היא מעבירה את האדם על דעתו, מבטלת את דעתו, והוא קרוב יותר לתלות מינית ורגשית באהוב החד מיני, וכידוע התורה שלנו מקדשת חרות וקדושה. ב. ניצחון האדם על יצרו הרע, כלומר האגו שלו, האנוכיות שלו, היא ביכולתו להכיל ולהעצים את הזולת ההפוך ממנו, השונה ממנו בתכלית. וזה מתקיים רק בקשר בין שני המינים, גבר ואישה. ממילא התורה שתכליתה להביא את האדם להפך האנוכיות, לזולתנות בדרגתה המיטבית ביותר, תגדיר כיעד אישי ואנושי ובוודאי יהודי, את קדושת הקשר בין איש לאישה, בהיותם ההפכים ובכך מביאים את הציווי ואהבת לרעך כמוך, זה ספר תולדות האדם, לתכלית העיקרית בחיינו. ניתן להוסיף כאן, שהטבע מעיד על הבחירה האלוהית, ללמדנו מהי התכלית, שכאמור היא ניצחון הנשמה על החומריות, וזה נעשה בעיקר ביכולת לגשר ולקדש קשר בין שני המינים, אך הטבע מלמדנו שיחסים חד מיניים הם נגד הטבע, ואנו לומדים זאת ממחקרים מדעיים על הנזקים הנגרמים לצאצאים שגדלים בתוך קשר חד מיני, וכן מעצם העובדה שלא ניתן להביא לעולם צאצאים בדרך זאת. הדרך של הטבע ללמדנו מהו הטבע הישר והנכון והצודק, היא הפרס העצום שניתן לאוהבים בדמות הפלא של יצירת חיים משותפת, והיו לבשר אחד. עד כאן, בקצירת האומר.