האם יש סתירה בין מדע לדת? אולי, כי בני האדם צרכני הדת ומדע, מלאים סתירות. המדע עוסק בחקר ארגז החול שלנו, ב'יש' (העולם), ומתאר מה שנראה לעיניו ולעיני מכשיריו. על סמך החומר שנראה מדענים לסוגיהם רוקמים סיפור עלילה מרתק (תיאוריה) וממתינים לרגע שהוא יופרך. זה מתרחש בדרך כלל כשממצאים נוספים מתגלים על הרשתית ומשבשים את הראייה המקורית, העמוקה, של העבר.
דת, במובנה הלועזי, הגויי – RELIGION לא קיימת בלשון הקודש היהודית. דת – משמע חוק, פסק הלכה. גם המושג אמונה אינו תרגום של המושג הלועזי BELIEVE. המלה אמונה נגזרת מ'אמן'. להאמין – פירושו להיות נאמן. "וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ". ידיו של משה היו נאמנות למשימה שהוטלה עליהן – להתנשא מעל לראשו של משה. זה הכל.
דת במובנה היהודי זו תרבות (ציביליזציה) של עשה/לא-תעשה, כן/לא. דת, משמעה להעניק 'קדושה' למעשיו של האדם לאחר שסיים את עיסוקיו בארגז החול גם אחרי שחתולים שוטטו בתוכו בחופש הגדול. מדובר בערך שאינו נמצא בחומר ואינו מתגלה במדע. המדע אינו ניתן לבחירה – זה מה שיש. הערך ניתן לבחירתו האישית של כל אחד, לא ניתן לכפות עליו.
אז איך מסבירים את הקונספט של שבת? רק היהודים יכולים לעשות זאת. הנוצרים מסבירים את יום ראשון - כי הייתה להם לפני-כן שבת. המוסלמים מסבירים את יום שישי - כי היו להם שבת וראשון. כלומר, ההסבר של העולם הוא: כי. זה לא הסבר הכי משכנע.
תשובה חד כיוונית
אני רוצה לגייס דווקא את המדע לצורך ההסבר של היהודים. המדע מצא שהעולם כולו (היקום) הוא חומר ואין בו שום דבר רוחני. הוא יפה, מפעים, מלהיב ומעורר השראה באמצעותה משוררים כותבים שירים. השראה היא בעצם זרם חשמלי' כמו ברק בסופת גשמים ציקלונית. חומר. החומר עצמו, על גווניו, צורותיו, מצבי הצבירה ומצבי הרוח שלו 'בנוי' לכאורה מחלקיקים וגלים, פוטונים ועוד כמה כאלה שעדין לא ניתנו להם שמות. הגודל שלהם תלוי בעצם ביכולת המיקרוסקופים והטלסקופים שלנו. בשלב זה נראה שהגודל שלהם קטן/גדול בצורה אינסופית או בקרבתו המשפיעה. לך תדע. לא משנה איזה שם תיתן לחלקיק בעוד שנה ימצאו אחד קטנצ'יק ממנו וממזרי בהרבה.
איש לא יודע (עדין) מה החלקיקים האלה, המאכלסים את האטום, מסוגלים לעולל לנו' וכיצד. אין להם מסה (אבל יש להם המון משקל והשפעה באקדמיה) והם מסתובבים לכל כיוון במהירות שמשגעת את השכל. לאן הם עפים בחורף כשהאגם קופא? שואל התפסן הרומנטי בשדה השופוני. עד היום אין תשובה חד כיוונית כי הכל ממשיך להסתובב. מה שמטריף את השכל ביותר – שהם נמצאים בכל מקום ומרכיבים את החומר על כל תופעותיו השונות. הם נמצאים בתוך תפוח עץ, בשולחן עץ (או ברזל) בגוף האדם, גם בלבלב שלו. הם נמצאים בכל טבעת נישואיןo וגם באצבע העונדת אותה.... השאלה שמטרידה אותי – מתי יתחשק להם לזנוח אותנו (יהלום קראט וחצי) ולזרום הלאה לתוך הכנרת או לעבר ענן של יבחושים בהריון? מי ההורה המבוגר בתוכנו ששם להם גבולות? היכן הגבולות? עד כה הייתי מדעי למכביר. השאלה האחרונה העבירה את כל המדע לתחום הדת.
בואו נגיד שהאבולוציה התחילה ללוש את הבוץ באיזו נקודה ולייצר אמבה חשמלית. זה בערך ההסבר של התפתחות החומר מדומם לצומח וחי. זה לא סותר את דברי התורה ולכן זה עדין מעצבן את המדענים. אין לי ספק שדארווין שתה את הרעיונות שלו עם ספר תנ"ך לצד המיטה. בהחלט מתקבל על הדעת. אני שואל – האם היו חוקים באוויר והאבולוציה השתמשה בהם בעת הלישה? או שמא האבולוציה יצרה לפני כן גם את החוקים ולפיכך השקיעה מיליארדי שנים (משהו כמו חום כמוס) גם ביצירת חלקיקים ופוטונים טרום חומריים? אם האבולוציה היא זו שיצרה גם את חלקיקי החומר, היא לבטח יד אלוהים. לי אישית אין בעיה באיזה כיס נמצאת היד.
המסורת היהודית אומרת שהעולם (החומר) נוצר יש מאין. ככה יצרה אותו האבולוציה שכתבה גם את התנ"ך כי הרי הוא נכתב בידי בני אדם שגם אותם היא יצרה. יש בעיה? 'יש-מאין' זו חידה נוראית מבחינה דתית. כי מה היה חסר לאותו ערך (אלוהים/האבולוציה) שאנחנו מכנים אותו 'כל-יכול'? האם הוא צלע על רגל אחת או גמגם אחרי הצהרים? האם ייתכן שנכתיר אלוהים שחסר לו בורג, למשל? טוב, אני ואתה עוד מסוגלים, בעוונותינו – אבל הרמב"ם, שלמה המלך, ישעיהו, אליהו, יהושע, משה רבנו, אברהם, יצחק ויעקב?
רק לתת
אלוהים, לפי דברי חז"ל-רז"ל עד משה רבנו, שכתב את התורה אחרי ששפילברג הסריט אותה על הר סיני. הוא לכאורה 'כאילו' כוס מים מלאה. אפשר להוסיף עוד טיפה לכוס מלאה? הוא 'קרן השפע' והוא משפיע, מעניק ונותן. נתן – זו מילה שניתן לקרוא אותה בשני הכיוונים. כיוון שהוא מלא – אני ואתה לא יכולים לתת לו. יש לו סגולה, לכאורה, של אי-יכולת לקבל. רק לתת. ולכן נקראים עד היום הזה כל השודדים הגדולים של האנושות – קבלנים. אז, (אולי משעמום) אלוהים 'החליט' לייצור את החומר (עולם) ולהעניק לו תכונה אחת בלבד שלא הייתה קיימת במציאות – לקבל. יש - מאין.
אלה החלקיקים שהמדע חוקר. הם כבר עשו את כל הדרך עד לפה, העניקו לכם יכולת, מקרית לחלוטין, לקרוא גם את השטויות שלי. כך נוצר 'רצון לקבל' (עולם, חומר) שלא היה קיים מעולם. במלים אחרות, אבולוציוניות במקצת – האגו. ראו את הפוליטיקאים צועקים מעל כל במה מזדמנת: אני, אני, אני... לכל גוש-חומר יש אגו משוכלל משלו – זו הישות שמקיימת אותו, הרצון שלו לקבל, המגנט המחזיק בכוח את החלקיקים 'שלו'. זה מה שגורם לאותן קוביות לגו להתאחד כדי ליצור ריבת שזיפים, כלב-ים, בן-אדם. גם מטוס, מכונית, פצצת נפלם וטלוויזיה – אלה הצרות הפרטיות שאנחנו ייצרנו לעצמנו בכוח-הרצון.
אז מהיכן צמחה לנו שבת? החומר, כפי שנאמר, הוא ארגז-החול (עולם) ללא טיפת קדושה, לכאורה. שישה ימים עמל האלוהים על העולם ויצר את כל ההעלם האפשרי. (עולם - שורש העלם). זו מציאות-לכאורה, תעשיית MAKE-BELIEVE. כמו שנר לא 'קיים' בתוך השמש כך גם החומר (הרצון לקבל ולהתקיים) נבלע במציאות האלוהית ויש להרחיק אותו לתוך 'מציאות' שונה (עולם-העלם) שבו נוכל להתקיים ולהאמין בכל חרטא-ברטא כרצוננו החופשי ביותר. שישה ימים ברא אלוהים את מציאות ההעלם-הסתר כדי שחומר יוכל להיווצר ולהתקיים, וביום השביעי 'נח מעמל כפיו' ושבת. היום השביעי היה 'נקי', לא נוצר בו העלם, הייתה בו נוכחות מלאה של קדושה אלוהית. בכל 'המרחב'. זו המשמעות הרוחנית של השבת בעולמנו. מעבר לעולם יש 'שבת עולמית'. זהו ביטוי (ודברה תורה בלשון בני-אדם) של תשוקה, ערגה וכמיהה – שבבסיס הרצון לקבל בכל אדם.