תנאי-מוקדם ליוזמת שלום הוא הכרה בעליונות המציאות המזרח תיכונית על פני הערגה לשלום, המתובלת בדרך כלל בהרהורי-לב ושיקולים קצרי-טווח.
על יוזמת שלום להכיר במציאות המזרח תיכונית המאופיינת, מאז הופעת האיסלאם במאה ה-7, על-ידי היעדר דו-קיום בשלום בינערבי ובין-איסלאמי; מלחמות, טרור ובוגדנות; היעדר סובלנות; תזזיתיות ופיצולים מקומיים ואזוריים, אתניים, רעיוניים, גאוגרפים ושבטיים; וארעיות משטרים, מדיניותם והסכמיהם. מעל הכל: אמונה בעליונות האיסלאם על פני "הכופרים", אם כי יש היתר לחתום על הסכם זמני עם "כופרים" ("תאקייה").
מציאות זאת אינה קשורה כלל לסכסוך ערב-ישראל ולעניין הפלשתיני. ואכן, התפרצות הצונאמי הערבי ("אביב ערבי" לפי המתעלמים מהמציאות) הגועש מ-2010, חושפת את העובדה שהסכסוך הערבי-ישראלי והעניין הפלשתיני אינם "הסכסוך המזרח תיכוני", ומשקלם האזורי מצומצם מאד.
מנהיגי ערב מרעיפים על הפלשתינים מבול של מלל אוהד, אך לא מעש. לדוגמה, ב-30 לינואר 2019 - כאשר שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לערבים מזנק להיקף חסר תקדים, התכנסו שרי החוץ של סעודיה, מצרים, ירדן, כווית, איחוד האמירויות ובחריין בירדן ודנו באיומי אירן, "האחים המוסלמים" ודאעש. נציג פלשתיני לא השתתף, והעניין הפלשתיני, שאינו מוקד זעזועי המזרח התיכון ולא בבת-עין ערבית או שורש הסכסוך הערבי-ישראלי, לא נידון.
שנאה והסתה על יוזמת שלום להכיר בתרחישים הרעים ביותר, שהם בדרך כלל התרחישים המזרח תיכוניים. לדוגמה, מדינה פלשתינית תביא להפלת המשטר ההאשמי בירדן, שתהפוך לזירת טרור איסלאמי בדומה לסוריה, עירק ולוב, תהווה איום ברור ומיידי על סעודיה ושאר המשטרים הערביים בחצי האי ערב, תאריך את היד הארוכה של אירן עד בקעת הירדן, ותהפוך את הגבול הארוך, הקריטי והשקט ביותר של ישראל לסיוט קטלני, ביטחוני ופיננסי.
על יוזמת שלום להיות מודעת לחינוך לשנאה וההסתה הפלשתינים, כמו גם לשיתוף הפעולה הפלשתיני עם גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, אייתולה חומייני,
סדאם חוסיין, הטרור הבינלאומי,
קוריאה הצפונית, סין ורוסיה. לכן, סביר להניח שמדינה פלשתינית תעניק זכויות נחיתה, מעגן ובסיסים לאויבי/יריבי ארה"ב.
הנסיון להרגיע את המזרח התיכון מחד-גיסא, ולהקים מדינה פלשתינית מאידך-גיסא, הם דבר והיפוכו, כפי שלומדים מהחתרנות והטרור הפלשתינים נגד מארחיהם במצרים (1955), סוריה (1966), ירדן (1970), לבנון (1982-1970) וכווית (1990).
יוזמת שלום אמריקנית המקריבה מציאות רבת-שנים, גועשת, מורכבת וקטלנית על מזבח הכמיהה לשלום, נידונה לכשלון (כמו כל קודמותיה) ותשפוך שמן, ולא מים, על מדורת המזרח התיכון.
כמו-כן, יצירת משוואה מוסרית מלאכותית בין הקורבן-המיועד הישראלי לבין התוקפן הערבי/פלשתיני, ובין בעלת-ברית ללא-תנאי של ארה"ב (ישראל) לבין בעלת ברית של אויבי ארה"ב (רשות פלשתינית), תקצין את ציפיות הערבים ותחייבם לאגוף את היוזמה האמריקנית מהצד המכסימליסטי, ובכך להקדיח עוד יותר את הקלחת המזרח תיכונית.