ככל שהיעד של כיבוש השלטון הולך ומתרחק מהשמאל, כך גובר יאושו. וכגבור היאוש כך גובר תכסולו, המוריד את התנהלותם לתהום תחתיות. אין גבול לרפש בו הם טובלים ומתיזים לכל עבר. וחבל. כי לו היו עומדים בראשם אנשים בעלי דעה מוצקה, עליה הם היו מצהירים - היו מתגבשים בארץ שני גושים, וללא כל הביזיונות היו הבחירות מתנהלות על-פי הגיון המצביעים.
כך הינו מגיעים להתנהלות תרבותית, כנהוג במדינות המערב, כשלעיתים השלטון מתחלף מדי קדנציה או שתיים, ולא היה מקום להיווצרות מקרי שחיתות כשהשלטון למעשה כבר שבעים שנה ויותר מצוי כולו בצד אחד. ולא משנה מי כביכול זכה בבחירות. כי עד עתה, צד אחד ביסס עצמו בתקשורת ובמערכת המשפט, והוא שקובע את סדר היום, את חלוקות הכספים והמענקים.
בערב תרבותי-חברתי לפני כמה חודשים, שוחחתי עם כמה מהמובילים במילייה התרבותי. היאוש שהם היו שרויים בו, לנוכח המחשבה שאבדה תקוותם לחזור למוסרות השלטון, והפחד שהביעו פניהם שנבע נוכח הכוח של שרת התרבות, המעזה לטאטא לאט-לאט את נוכחות ה"יצירות" הפרו-אשפ"יסטיות, המהללות מחבלים, הודות לביטול מימון הצגותיהם; הפחד הזה חלחל לתודעתי לא רק ממילותיהם, אלא ניכר היטב גם מארשת פניהם.
מה שקורה בשבועות האחרונים נראה כאיבוד צלילות הדעת של העומדים בראש מערכת הבחירות מהצד השמאלני. אך לא רק הם. באטימותם כי רבה, כל הסוגדים להם אפילו לא מוכנים לקלוט ולספוח את התובנות למראה השטויות שנוהגים בהן המנהיגים החדשים שלהם. אלה, שחוסר נסיונם הפוליטי, והעובדה שהורגלו להנחית פקודות ללא סירוב, גורמים להם להתאכזב מכך שהעם לא נוהה אחרי הפאלפלים שעל כתפיהם. מצבם כה חמור, עד כדי כך, שהשמאל ממציא עוד ועוד כזבים וטופל אותם על הצד הימני של המפה. הגדילו עשו - עם סיפור המצאת אגדת ה"בוטים". אפילו העיתון שאותו הם משרתים למעשה, נפל גם הוא בפח הזה, של פרסום "תחקיר" שאין לו בסיס ואין לו קשר למציאות. את תוצאות המחדל/הדייסה שהם בישלו הם יאכלו, ובגדול.
הממבו-ג׳מבו של התקפות התקשורת הנוחתות על העם היה לו לזרא. די. כולם הבינו מי עומד מול מי, בידי מי ראוי להפקיד את הגה הספינה - אם ברצוננו להמשיך ולחיות בארצנו, ונקעה הנפש מכל המרוץ המטורף בדרך לכס השלטון שנשמט מהצד השמאלי כבר מזה העשור החמישי. מרוץ שבעטיו איבדו הללו את תבונתם, והם יורדים כל כך נמוך בזיבולי המוח, עד כי אופיים האמיתי וערכם הפחות והלא ראוי נחשף עירום ועריה. לא רק בפנינו, כי אם גם לאירן, הודות לפיצוח הטלפון הנייד של הברווז הצולע. שכל שהיה לו לומר להגנתו היה "שאשתו עומדת לצידו". מה? הגילויים שנחשפו היו רק בתחום כשלונותיו בחיי האישות שלו? ומה עם כל סודות הביטחון שהיו גם כן מצוים בנייד?
הברווז כבר מבין שראש ממשלה הוא לא יהיה לעת הזאת. אך האם המצביעים יתנו יד למנות את שותפו חסר הנסיון הביטחוני להיות ראש הממשלה, אם הגוש השמאלי אכן יקבל את השלטון בעזרת תמיכת המפלגות הערביות "אוהבי ישראל"? האם הימין אינו יכול להתעשת, לחדול מאותן נטיות של היפרדות לשם יכולת סחטנות, ולקום ולעשות מעשה: להתאחד למפלגה גדולה מנצחת?