בשבת זו אנחנו מתחילים לקרוא את החומש הרביעי, 'במדבר', שבמקורותינו הוא מכונה 'חומש הפקודים' על שם המפקדים הנזכרים בו. למעשה, כבר בפתיחה יש מפקד: [א] וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר. [ב] שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. במקביל להתחלת הקריאה בחומש הפקודים, המציאות הפוליטית המשיכה להתגלגל לקראת הכרזה על בחירות חדשות עד אשר ביום חמישי התבשרנו שאכן זה מה שהולך לקרות, בחירות חוזרות. ועלה בדעתי שהכרזה כזאת, דוקא מתאים שתישמע בשבוע שבו קוראים על מפקד, שכן יש מכנה משותף בולט לשניהם, למפקד ולבחירות.
במפקד נמנו כל בני ישראל בשווה; בעלי המעמד הגבוה עם אנשי המעמד הנמוך, נשיאי השבטים עם אחרון בעלי המלאכה, כל אחד נספר. היהודי הכי פשוט נחשב לא פחות מאחד ונשיא שבטו נחשב לא יותר מאחד. המסר הוא שרק כך מגיעים לאחדות אמיתית, כי בשורש, במקור הנשמות כולנו מאוחדים. ההבדלים שישנם בין אנשים קיימים במופע החיצוני, לא ברובד המהותי. ולכאורה זה גם הרעיון בבחירות דמוקרטיות, כל קול אמור להיספר ואין אדם שהקול שלו שווה יותר מקולו של אדם אחר. לכן נראה לי מתאים שמכריזים על בחירות בשבוע שבו קוראים בתורה פרשה שעיקרה הוא מפקד בני ישראל. אומנם חבל שמדובר בבחירות חוזרות, אבל אולי גם בזה טמון עבורנו מסר. צריך לחפש.
למעשה, יש בפרשה כמה מפקדים; קודם פוקדים כל שבט לחוד, אחר כך סיכום כללי, אחרי זה מפקד בני לוי: (פרק ב) [לג] וְהַלְוִיִּם--לֹא הָתְפָּקְדוּ, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת-מֹשֶׁה. הלויים הוחרגו מהמפקד הכללי כי היו מיועדים לתפקיד מיוחד (פרק ג): [יא] וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. [יב] וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת-הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תַּחַת כָּל-בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיוּ לִי, הַלְוִיִּם. [ז] וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמַרְתּוֹ, וְאֶת-מִשְׁמֶרֶת כָּל-הָעֵדָה, לִפְנֵי, אֹהֶל מוֹעֵד--לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן. [ח] וְשָׁמְרוּ, אֶת-כָּל-כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶת-מִשְׁמֶרֶת, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן. להם יועד התפקיד להיות אליטה משרתת, לכן הם נמנו לבדם, בנפרד מיתר השבטים. וגם אצלם, היו שלוש משפחות שנמנו כל אחת בנפרד בהתאם לתפקיד.
גם בחירות הן מפקד
בני ישראל חולקו לארבעה מחנות של שלושה שבטים כל אחד ונערכו בריבוע מדויק מסביב למשכן. בסמוך למשכן התמקם שבט לוי שתפקידו הוגדר כשמירה על המקדש ועל כליו. זה היה השירות שלהם לכלל ישראל, לחצוץ ולתווך בינם ובין המקדש. והנה ההכרזה על בחירות חדשות, שפירושן שמפקידים בידינו את הזכות להחליט מי יזכה בשליחות לשרת אותנו, את עם ישראל, הושמעה ביום חמישי, שבחלק הפרשה שלו קראנו על המפקד של הלויים. לכאורה לכך אומנם נועדו הבחירות, כל בחירות, לבחור במי שישרתו אותנו. כדאי מאוד להתפלל שבבחירות הבאות נבחר נכון, כי על פניו נראה שבבחירות הקודמות זה לא בדיוק הצליח לנו. עובדה, מאבקי אגו הובילו אותנו לבחירות חוזרות.
עם כל אי-הנעימות מעצם העובדה ששוב הולכים לבחירות, הנה כשבדקתי את הנתונים בנוגע לבחירות הצפויות התגנבה לליבי אופטימיות זהירה. כאן המקום להודות כי לקראת הבחירות הקודמות די העלמתי את החששות שלי, לא פרסמתי אותן בכתב. הבחירות ההן נערכו ביום ג' לפרשת מצורע והקריאה של אותו יום מתחילה בפסוק (ויקרא יד): [כא] וְאִם-דַּל הוּא, וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת... מדובר בהליך הטהרה של המצורע. אין כאן המקום להאריך אבל חששתי שיש כאן רמז שמהבחירות שנערכו באותו יום לא תהיה הצלחה. לא כתבתי על זה כי אינני אוהב לפתוח פה... תמיד אני מעדיף ראיה אופטימית. אם רק אפשר. אבל עובדה שהחששות הכמוסים התגשמו וזה לא נעים.
לקראת הבחירות הבאות אני דוקא אופטימי. הן צפויות להיערך ביום ג' לפרשת 'כי תבוא' והפרשה של אותו יום כולה חיוב; זו פרשיה קצרה, אז תסלחו לי אם אביא פה את כולה (דברים כו): [טז] הַיּוֹם הַזֶּה, ה' אֱלֹקֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה--וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. [יז] אֶת-ה' הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו--וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. [יח] וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל-מִצְוֹתָיו. [יט] וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה, לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת; וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדֹשׁ לַה' אֱלֹקֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. אז עם כל אי-הנוחות מהרעיון של בחירות חוזרות, אולי זה מה שצריך כדי שסוף-סוף נבחר נכון.