להכיר בשירות החרדים

השירות הצבאי והאווירה בצה"ל נוגדים את אורח החיים והחינוך החרדי. תפיסת העולם החרדית לא נוצרה לשם פינוק (החיים שלהם הם ממש לא קייטנה). הם מנהלים אורח חיים שעבר מדור לדור עוד לפני שקמה מדינת ישראל ועוד לפני שסוגיית השירות בצה"ל עמדה על הפרק. החרדים מוכנים ללכת בהמונם לכלא ולא להתגייס וזה לא הוגן שכל פעם הם ירגישו מאוימים בפגיעה בערכים הקדושים להם (גם בחינוך רוצים להתערב להם). מעבר לכך, גם לצה"ל אין אינטרס לפתוח את שעריו למאות ולאלפי חרדים ולהתאים את עצמו אליהם ולצרכים שלהם. בטח לא בתקופה זו שבה מדברים יותר ויותר על עודף חיילים בצבא ועל הצורך בצבא קטן ומקצועי. הנושא של גיוס החרדים נועד רק לסכסך בין החילונים לחרדים, להרבות בשנאת חינם, לגזירת קופונים פוליטיים ולאחרונה גם כתירוץ לפיזור הכנסת שהתבצע בגלל שיקולים פוליטיים ולא מתוך דאגה אמתית לעקרונות ערכיים. המון חיילים מרגישים שהם מיותרים בצבא כי אפשר להסתדר גם בלעדיהם אז למה להרחיב את מספר החיילים שאין צורך בהם? החרדים, גם אם הם אינם עושים זאת באופן רשמי, תורמים למדינה בשירות לאומי מיוחד שאינו קצוב לשלוש שנים כמו בצבא אלא לכל החיים. בדוגמאות שאתן לביסוס טענתי אתמקד בתועלת שגם אדם חילוני יכול להזדהות איתה ולא ארחיב בעניין התועלת שרק אדם מאמין מכיר בה.

מעשרות

החרדים תורמים מעשרות, ולפעמים גם חומש (מעשר כפול) לפעילויות חשובות ולארגונים שרבים מהם מועילים גם לציבור החילוני כמו: בתי תבשיל לעניים הפזורים בכל רחבי הארץ, "עזר מציון", "עזרה למרפא" של הרב פירר, "מגדל אור" של הרב גרוסמן, "ארגון הצלה", "זק"א", "יד לאחים" שמצילים נשים יהודיות שהתבוללו מכפרים ערבים שבהם הן מוחזקות בכוח בניגוד לרצונן ועוד. נכון שכספי המעשרות אינם מגיעים רק לארגונים אלו אלא גם ליעדים שרק החברה החרדית מחשיבה אותם ועדיין אין לזלזל בתרומת המעשרות של הציבור החרדי לחברה כולה, ומי שיטען שהחרדים לא עובדים ושהמעשרות שלהם הם רק מקצבאות שהם מקבלים מהמדינה, מוזמן להגיע לבני ברק ולראות את העסקים פורחים שם.

פרו ורבו

יש מי שירים גבה לטענה שמצוות פרייה ורבייה מועילה לחברה שלנו, אך דווקא מצווה זו שומרת על הרוב היהודי במדינה. ערפאת בזמנו טען שהרחם של האישה הערבייה הוא כלי הנשק שלהם נגדנו. אם הגענו לכאן כדי להפוך למיעוט, אז יכולנו להישאר מיעוט בגולה. מה ההבדל? ריבוי ילדים זה לא משחק ילדים. עשרה ילדים למשל זו אחריות הורית של שנים רבות המלאות בעבודה קשה הנעשית במסירות נפש במקביל לקשיים כלכליים לא מעטים בחלק גדול מהמקרים.

שמירה על הזיקה שלנו לארצנו

בן גוריון נופף בתנ"ך כששאלו אותו באיזו זכות אנחנו נמצאים כאן. כיום, רבים לא מבינים מה אנחנו עושים פה ומחפשים חיים נוחים וטובים יותר בארצות אחרות. רבים אחרים מתביישים בנוכחות שלנו כאן כי הם מרגישים שהיא באה על חשבון עם אחר, ויש את כל אלו המתאמצים להשיג אזרחות נוספת לייתר ביטחון כדי שיהיה להם לאן לברוח בעתיד אם העסק כאן יתמוטט. כשאין חיבור ערכי לאדמה הזו אז גם המוטיבציה להישאר כאן בזמנים קשים פוחתת והמצב רק עשוי להתדרדר ככל שימשיכו לפמפם לנו יותר ויותר שלימוד ערכים יהודים בסיסיים בבית הספר זו כפייה דתית ושטיפת מוח. מה היתרון בחיים כאן ללא חיבור בסיסי לשורשים שלנו? אם רוצים לחקות את אורח החיים של הגויים אז למה לא לחיות במדינות המקור הנוחות יותר? כי שם יש אנטישמיות? גם כאן יש מיעוטים ששונאים אותנו ואויב שרוצה לגרש אותנו ולפגוע בשגרת חיינו. שמעתי פעם אמירה יפה שמי שהחליט להתחיל את ההיסטוריה שלנו מהרצל ולמחוק את מה שקדם לו, הוביל לכך שבעתיד גם ההיסטוריה המקוצצת היקרה לו תשכח וכבר היום אנו רואים כיצד התרחשויות מלפני מאה שנה ואפילו התרחשויות מתקופת קום המדינה פחות ופחות מעניינות את הציבור הרחב הנמשך יותר לתרבות הריאליטי, לזמרים ולדוגמנים. הכרה בלומדי התורה היא ערך שהמדינה צריכה להתגאות בו. גם מדינות אחרות משקיעות בהיסטוריה שלהן ובתרבות שלהן. איננו יכולים לנופף בזכות אבות ואחר כך ללכת נגדם. עוד מעט לא יהיה לנו פתחון פה כשישאלו אותנו באיזו זכות אנחנו נמצאים כאן.

הציונות הדתית

בצדק יטענו רבים שהציונות הדתית מוכיחה שאפשר לנהל חיים דתיים מלאים הכוללים מתן מעשרות, לימוד תורה והקמת משפחות מרובות ילדים מבלי לגרוע משירות צבאי בנוסף, ואפילו ביחידות מובחרות. לא אכנס כאן לפערים בתפיסות העולם בין החרדים לדתיים הלאומיים והחרדלניקים בעניין השירות הצבאי. אציין רק שתרומתם של החרדים למדינה רבה גם אם ישנם כאלו שתורמים לה יותר ואין בעיה בכך. גם לא כל החיילים בצבא תורמים באותה המידה אך זה לא הופך באופן אוטומטי את החיילים הפשוטים יותר למיותרים. ממש לא.