לאחרונה נתן שופט החלטת פסלות בתיק, שמהווה עוד הוכחה להעדר אתיקה שיפוטית.
וכך כתב: "בעת הכנת התיק לקראת הדיון התברר לי כי יש לי היכרות אישית עם שניים מן התובעים - התובע 4 היה מרצה שלי במשך לימודיי באוניברסיטת תל אביב, ואף שימשתי כעוזר הוראה שלו במשך כחמש שנים; התובע 5 היה שותף במשרד שבו עבדתי. בנסיבות אלה, אני פוסל עצמי מהטיפול בתיק." ת"א (שלום ת"א) 54368-08-18 יעקב אינטרטר נ' פלורה צרפתי (פורסם בנבו, 12.03.2019)
נשאלת השאלה כיצד אמור השופט שידון בתיק במקום השופט שפסל את עצמו, להתייחס להחלטה? האם העובדה שיש יחסי קירבה בין חלק מהתובעים לשופט, לא תשפיע עליו במודע או בתת מודע להטות את הדין לטובת התובעים? האם לא היה ראוי להמנע מנימוקים או לכל הפחות לנסח את ההחלטה בצורה אחרת?
גם מראית פני הצדק נפגעת. אדם סביר יאמין שהשופט אותת למי שיבוא במקומו לפסוק לטובת התובעים.
על פניו מדובר בעבירת משמעת. ס' 14 לכללי אתיקה לשופטים, קובע:
"(א) בכפיפות לאמור בדין ובכללים אלה ידון שופט בכל ענין שהועבר לטיפולו.
(ב) משיימצא לשופט כי קיים טעם ראוי שהתיק לא יידון לפניו, יידֵּעַ בכך את נשיא בית המשפט שבו הוא מכהן או שופט שהוסמך לעניין זה על-ידי נשיא בית המשפט.
(ג) החליט הנשיא של אותו בית משפט או שופט שהוסמך כאמור, כי אותו שופט ידון בתיק, לא ימנע השופט עצמו משבת בדין אלא אם כן חייב הוא לעשות כן על-פי דין".
השופט נהג בדרך אחרת, וכך נזרע עיוות הדין עוד לפני שהחל המשפט.