יש בינינו מי ששנאת נתניהו מעבירה אותם על דעתם, עד כדי כך שהם מעזים לרמוז כאילו בישראל קיימת סכנה לדמוקרטיה וכאילו יש דמיון לגרמניה בשנות השלושים של המאה הקודמת. ההשוואה שקרית, מזעזעת ומקוממת, קל וחומר כשהיא נשמעת מפי אלופים בכירים, שופטים בכירים, שדרנים בכירים, ועוד. בדרך כלל מדובר באנשים שנטייתם הפוליטית ברורה, והם ישמחו לראות יהודים מגורשים מבתיהם בארצם. כדאי לחשוב כיצד היינו מגיבים אילו באזורים כלשהם באירופה היו נאסרים מגורי יהודים, או שצבא אירופי כלשהו היה נשלח לגרש יהודים מבתיהם. אין ספק שהימין הקיצוני באירופה מסוכן פחות מהשמאל הקיצוני בישראל. בהקשר זה יש להזהיר ולהיזהר מפני אנטישמיות כחול-לבן.
מדינת ישראל מגיבה בזעזוע על גילויי אנטישמיות מעבר לים, ובעיקר באירופה. התוצאה: דרישה ממדינות שבהן צומחת האנטישמיות להגביר את ההגנה על יהודים, או המלצה ליהודים להימנע מסממנים יהודים: כיפה, מגן דוד, ועוד. גישה זו מעידה על כך שהישראלים יצאו מהגולה אך הגולה לא יצאה מהם. בשנות השלושים של המאה הקודמת לא הייתה מדינת ישראל ולא היה ליהודים לאן לברוח מפני הגרמנים ועוזריהם. היום קיימת מדינת ישראל, ואין כל סיבה שהיא תעודד יהודים להישאר באירופה על-ידי שיפור ביטחונם האישי בגולה. ביתם הוא בישראל!
הייעוד החשוב ביותר של הציונות ושל ישראל הוא ריכוז עם ישראל בארץ ישראל. ללא ייעוד זה אין להן זכות קיום. המסקנה:
התפקיד החשוב ביותר בממשלת ישראל הוא השר לעידוד העלייה ולקליטתה. למרבה הבושה, תפקיד זה אינו נחשק, ושרים רואים בו תחנה/מקפצה לתפקיד בכיר יותר בהמשך דרכם, בשעה שכאמור חשיבות התפקיד עצומה. בממשלת המעבר הנוכחית התפקיד פנוי ואינו יכול להיות מאויש, אבל אין מניעה שמי שרואה כך את ייעודו יתנדב להיות מ"מ השר לעידוד העלייה ולקליטתה וימשיך בתפקיד המאתגר גם אחרי הבחירות הבאות. כך, למשל, יכול
גדעון סער לקבל על עצמו את המינוי "הזוטר" ולהפוך אותו לאתגר!
ישראל מסתפקת ב-20 עד 30 אלף עולים בשנה, בשעה שבעבר היו שנים שבהן עלו לישראל למעלה מ-200 אלף עולים בשנה, בימיהם של
ראשי הממשלה הדגולים דוד בן-גוריון ו
יצחק שמיר, שלא שכחו שזו משימתם המרכזית. האנטישמיות באירופה צריכה להיתפס כהזדמנות ולא כאיום, ועל ישראל הרשמית לעודד עלייה אליה במקום למגן יהודים בארצות נכר.
במקביל לעידוד העלייה יש לפעול לצמצום הירידה. אם יש משמעות למושג "מורשת רבין" הרי היא טביעת הביטוי
"נפולת של נמושות" כהגדרה ליורדים, שצעדם הוא היפוכה של הציונות. יש להשתמש בביטוי העברי ירידה כדי לשלול את התופעה, ולהימנע מן הביטוי הזר והסלחני relocation. אין בושה גדולה יותר לישראלי מאשר לרדת לאירופה, לגרמניה, לברלין. ירידה כזו משמעותה הפרת השבועה "לזכור ולא לסלוח" ומצביעה על כך שהיהודים לא למדו דבר מההיסטוריה הלא כל כך רחוקה. לכאן שייכת גם תופעת הרדיפה אחרי דרכונים אירופיים המביישים את נושאיהם. כך צריך
השר לעידוד העלייה ולקליטתה לחנך את אזרחי ישראל.