"עם בוקר התעוררו חברי המאחז לקול שעטות החיילים ושאון רכב משורין. מאות אנשי צבא הקיפו עם שחר את הנקודה הבודדת בהרים וערכו שם חיפושים מדוקדקים. לשאלתו של יהודה בלום, מנהיג המחלקה הדתית שאיישה את המקום (במסווה של גרעין הכשרה חקלאית) השיב הקצין שבליל אמש נערכה התקפה על מוצב של הצבא בהר, והעקבות כולם מובילים למאחז.
לאחר שעות אחדות של חיפושים נתגלה במחצבה, בריחוק 500 מטר מן המאחז, מחבוא של נשק מוסתר, בעיקר מקלות, ומסמכים. מייד לאחר גילוי הנשק נאסרו כל אנשי הגרעין והובלו ברובים מכודנים לבית המעצר.
אנו אשר שרתנו כשוטרים בתיחנת המשטרה הקרובה נשלחנו לשמור על הנקודה למחרתו. דממה מוזרה קידמה את פנינו בפתח ה"מצודה", שבה מבני אבן וגדר אבן. ככל שהתקדמנו פנימה גברה המועקה, הכל היה שקט ונטוש, כמו לאחר קרב. בצריף הארוך ששימש כחדר אוכל ניצבה שורה ארוכה של שולחנות ערוכים לסעודה. כמה מזלגות עוד היו נעוצים במזון, כוסות מים מלאות למחצה, משחק שחמט שנעצר באמצע.
רק יצור חי אחד המשיך לשוטט חופשי בסביבה וליבב. כלב גדול ושחור, כלבו של חבר הגרעין צבי חסיד.
ממרומי מגדל המים של המצודה העברנו לילה ארוך ועגום. מעל המגדל אפשר היה להשקיף למרחקים. כל השטח היה פרוס לפנינו כשולחן חול. בדממה הכבדה שירדה על ההרים ניתן היה לקלוט צלילים ממרחק רב. ניתן היה בברור להבחין בדמויותיהם של הערבים שהתרוצצו הלוך ושוב. ככל שהעמיקו האפלה והדממה מסביב גדלו ועצמו צלליותיהם של הערבים עד כי אט אט הפכו בדמיוננו הפרוע ללגיונרים רומיים מתקופת בית שני. את עצמנו ראינו כממשיכי דרכם של הקנאים היהודים הנלחמים באויביהם, שרק החליפו את מדיהם.
לילה בלתי נשכח במצודה הנטושה. זו הייתה תחילתה של תקופת המרי, ועקירה ראשונה של נקודה יהודית בכוח הצבא על-פי חוקי החרום. הנהגת היישוב הועמדה בפני ברירה קשה. קבלת הדין משמעה יצירת תקדים של השלמה עם חיסול נקודות התישבות עבריות בארץ ישראל. הוחלט אם כך להקים את המאחז על אדמתו, בקרבת מקום לנקודה הכבושה. המבצע נקבע ליום י"א באדר, יום העלייה המסורתי לקברות חללי תל חי.
אור לי"א באדר צעדו בגשם השוטף ובברד אלפי בני נוער אל עבר המאחז. הוקמו אהלים, הונף דגל ישראל, ונטעו נטיעות ראשונות. וכה בטוחים היו הנוער בנצחונם עד כי ההמון הרב שכבש את המאחז החל מתפזר איש לביתו. כמאה וחמישים נותרו. לכוחות הביטחון לא הייתה שום בעיה להרוס את המאחז החדש. תגבורות של צבא ומשטרה אשר הוחשו למקום רמסו ברגליים גסות את הנטיעות, הרסו את המבנים, והרחיקו בכוח את הנערים שהעזו לגלות התנגדות."
זה תאורו של פינוי אחד המאחזים בהרי שומרון, אשר מדגים את נחישותו של הישוב הדתי לאומי...
רגע, רגע, כתר נא זעיר. התאור הזה אנמי מדי, חלש מדי. היכן המדים שחורים של היס"מ? היכן האלות המונחתות בכל הכוח על ראשיהם של הנערים, היכן הדם הניגר על פניהם של הנערים? היכן השוטרים המכים את ראשי הישוב ארצה ושוברים את ידיהם? היכן הסוסים מוגני העיניים המסתערים על שורת נערים אלא חמושים המשלבים זרועות ובידם אפילו לא סיכה? היכן האמבולנסים השופכים את תכולתם האנושית בפתח בית החולים, ודוהרים חזרה לשדה הקרב? משהו פה לא מסתדר.
אמת נכון. התאור דלעיל איננו של פינוי עמונה או כל מאחז אחר בשומרון או בבנימין.
זה התיעוד של יוסף עבו-עברון לעקירתה של ביריה, נקודת הישוב הקרובה לעפרה, סליחה, לצפת, על-ידי חיילי ושוטרי הוד מלכותו לפני בדיוק ששים שנה. התיאור המנסה בכל כוחו להסביר את אכזריות השלטונות כלפי הישוב העברי בארץ ישראל מראה דבר ברור. הכוחות המזוינים של הוד מלכותו היו עדינים, חביבים, ומכבדי קניין הרבה יותר מאשר חייליו ושוטריו של הוד-ממלא-מקום-ראש-ממשלתיותו מר אהוד אולמרט.
הללו לא היכו, לא פצפצו גלגלות, ובמיוחד לא הרסו. אני חוזר ואומר, לא הרסו. מצודת ביריה, גם לאחר הפינוי של המחלקה הדתית של הפלמ"ח, לא רק שלא נהרסה, אלא שנוטרים נשלחו אליה ממשטרת הר כנען כדי לשמור עליה. נוטרים עבריים.
רוצה לומר, ממשלת המנדט הייתה רכה יותר, נעימה יותר, ואכזרית הרבה פחות מאשר ממשלת מדינת ישראל של אולמרט-פרוקצ'יה.
בתקופת ממשלת המנדט הבריטי גדל היקף ההתישבות היהודית בארץ ישראל הרבה יותר מאשר תחת ממשלות המנדט היהודי, 1992-2006. המצוד שערך המנדט הבריטי אחרי נאמני ארץ ישראל היה ממש פינוק בהשוואה למצוד שמנהלת ממשלת המנדט היהודי נגד נאמני ארץ ישראל דהיום. הנחישות שמדגים המנדט הישראלי נגד יהודי ארץ ישראל עולה עשרות מונים על הנחישות שהדגים המנדט הבריטי.
האם היה אירוע של דיכוי מהומות בידי המנדט הבריטי שהסתיים במאתיים פצועים מן הישוב העברי? יתר על כן, האם הללה העיתונות הכללית אכזריות משולחת רסן של שוטרי וחיילי המנדט כפי שמגבה היום התקשורת את הוד-ממלא-מקום-ראש-ממשלתיותו בשלחו את שחורי המדים ליצר רסק מוחין מגולגולת נערי יהודה וישראל? כמובן שלא. אפילו העיתונות האנגלית הזדעזעה מפעולות מסוימות של המנדט. האם עמד המנדט הבריטי מנגד כאשר הוכרעו יהודים לטבח? בהחלט. אך לא יותר מאשר המנדט היהודי העומד על דמה של אישה שנרצחה במונית רק מכיוון שהיא יהודיה, ומתגמל את שולחי הרוצח במאתיים וחמישים מיליון שקל.
מבחינת המשפט הבינלאומי מדינת ישראל היא היורשת של המנדט הבריטי על ארץ ישראל. כל ארץ ישראל, מן הים ועד הנהר, שכן מה שמוגדר כגדה המערבית איננו אלא שטח מנדטורי שנכבש בכוח על-ידי הלגיון, ואשר מלך ירדן בכבודו ובעצמו ויתר על השליטה בו, גם שזו לא הוכרה אלא על-ידי שתי מדינות בעולם. לכן כל מה שקורה בארץ ישראל הוא תחת שליטת המנדט הישראלי, אשר יש לו מנדט אחד בלבד. ישוב יהודים בארץ ישראל. (ועידת סאן-רמו, 1922) לא המתיישבים בעמונה הם פורעי חוק, אלא בית המשפט של המנדט הישראלי אשר מתעלם מן המנדט שניתן לו, ומעודד השתוללות חסרת רסן של בריונים אשר התחפשו לשוטרים.
בכל חברה ישנם בריונים משולחי רסן אשר אמורים להיות בשולי החברה. כמו בתפוז המכני, גייסה אותם משטרת ישראל לשורותיה, וקראה להם דרור לשחרר את יצריהם האפלים, בברכת ממשלת הוד-ממלא-מקום-ראש-ממשלתיותו, וחבורת חדלי האישים שמסביבו, ובאחריות המפקד הצבאי הבכיר אשר לא נכח בשטח.
מכל הבחינות, ביטחון הישוב העברי, קיום רוחו של המנדט, שמירת המרקם הלאומי-חברתי של המדינה היהודית, נכשל המנדט הישראלי כשלון חרוץ.
האם אמרו לנו האנגלים שאנו נתחנן שישובו לכאן?
ואולי יכון פה סוף סוף מנדט יהודי?
בידי העם ההחלטה. אם דעתו של העם היהודי היושב בציון נוחה ממראות עמונה מחד, כרמיה מאידך, ורצח אישה תמימה במונית בעיבורה של פתח-תקווה, ילך נא ויבחר בגרסה האנטישמית של המנדט הישראלי מבית גידולו של אהוד אולמרט. אנו היהודים נקבל את הדין, ונחיה עוד מספר שנים תחת המנדט הישראלי עד אשר יתעשת העם וישליך אותו אל פח האשפה של ההיסטוריה.