בואו נעשה לרגע תרגיל קטן בדמיון מודרך, נעצום את העיניים ונחזור לבית הספר, כל אחד לכיתה שלו, למורה המיוחדת שלו, לטיפוסים השונים שהיו בכיתה, לתחושה שגילינו כל יום כשרון אחר אצל מישהו, זה שמצטיין במתמטיקה, הרקדנית הכיתתית, הבדרן, זו השולטת במרחב ומכירה את הארץ לאורכה ולרוחבה.
בין כל אלה היו גם את אלה שידעו לאייר, לצייר ולשרטט, תוך הפגנת כשרון טבעי מופלא, אני בטוח שלכל אחד היה בכיתה תלמיד, תלמידה או כמה תלמידים, שכשרון הציור שלהם כל כך בלט, ואפיין אותם.
עכשיו, נפקח את העיניים ונחשוב כמה תלמידים עם כשרון ציור ואיור כאלה יש בכל המדינה הזו, מתוך מעל למיליון תלמידים שלומדים בישראל, כמה מהם מימשו את היתרון היחסי שהאל נטע בהם?
הנה כלי קטן, והצלחה גדולה: בכדי להתקבל לכל בית ספר גבוה לעיצוב ואמנות מסתתר צמד מילים שכיח שאין בלתו: "תיק עבודות", הכרות עם המושג הזה, משמעותו ומטרתו עשויה להוות מפתח של תלמיד מוכשר בדרך למימוש הכישרון הטבעי שלו, היתרון היחסי שיש לו בחברה שלו, שלנו.
הרהרתי, כמה מבין אותם רבבות תלמידים מוכשרים, "הציירים של הכיתה", מכירים את צמד המילים הללו בכיתה י"ב, או אחרי הצבא, בשנים שחושבים על הצעד הגדול הבא? אני בטוח שאחוז קטן מאוד, אותו אחוז שחשוף לאנשים שהכינו תיק עבודות בעבר, שהכירו מישהו שהכין תיק עבודות כזה, שהסביר להם שבכדי להתקדם, לממש ולפתח את הכישרון, יש צורך לאגוד עבודות ויצירות לכדי תיק שמכיל את הרפרטואר שמייצג אותי, את היכולת שלי לייצג ולבטא את הסביבה שלי.
תיק עבודות מכיל בתוכו גם, לא מעט עבר, השקעה וכסף, יש בו חשיפה וגירוי לנושא בגיל צעיר, מורה דרך, נייר או בד, צבעים, לא מעט חוגים, קצת תערוכות, פידבק חיובי, חווית הצלחה, ועוד כמה מרכיבים שלא יזיקו כלל. אולם עדיין, גם בארץ ההזדמנויות הלא שוות, מי שמוכשר וייחשף בזמן לצמד המילים הללו, יחזיק בידו מפתח שלעיתים הופך למפתח של החיים. אלה היו רק צמד מילים, מה יעשו כמה משפטים?
עכשיו נחזור לכיתה שלנו ונעשה מיפוי קטן, חוץ מהציירים המוכשרים, אתם בטח רואים את פניהם של המתמטיקאים החנונים, הספורטאים המצטיינים, מספרי הסיפורים, המוזיקאים ועוד ועוד...
מערכת החינוך במדינת ישראל צריכה לעבור טלטלה ושדרוג, אולם גם היום, כשהזדמנות לא שווה ניתנת לתלמידים שונים ברקעים שונים, ניתן להתחיל למפות, לאבחן, לזהות את היתרון היחסי ולהעצים, פשוט לעשות איבחון ומיפוי של כלל התלמידים בישראל, לא רק ע"פ הישגים אלא גם ובעיקר ע"פ כישרון או תכונה מולדת וקיימת, שהסביבה הקרובה הצליחה לזהות בקרב האנשים שחיים בה.
החברה זקוקה לסוג של מהלך גדול ומשמעותי של השמה ונתינת כלים, בסיסיים ומתאימים לכל קבוצת אנשים. אני מדמיין מה היתה עושה סדנא קצרה של ביה"ס הגבוה לאומנות ועיצוב בצלאל עבור תלמידים שאותרו בתהליך ההשמה הכולל, כמה ירוויחו התלמידים שיש בהם עולם ומלואו, אבל חסרה להם מעט אינפורמציה שתעשה עבורם את ההבדל ועבורנו כחברה, את ההבדל הגדול.
יש צורך בשר שיעמוד בראש משרד לענייני העצמה אזרחית, תיק, שיקבל מבחינתי את כל השימונים הנהוגים במדינתנו, אבל יהיה אמון על תחום חשוב מאין כמותו. במדינה שבה "המשאבים והמחצבים" העיקריים הם בני אדם.
שמעתי פעם שהכרת הבעיה היא חלק גדול מהפתרון, אז לדעתי, זיהוי הכישרון הוא לרוב תחילתה וסופה של העצמה ממוקדת מטרה. כשרון אומנותי ואינפורמציה חסרה, הם רק דוגמא, להבדל העצום שעושה ההבדל הקטן, תלוי בנקודת הזמן.
יש צורך במשרד ממשלתי, או, לכל הפחות, משרד שיעבוד במקביל למשרד החינוך, יאתר, יאבחן ויעצים תלמידים על בסיס כישרונם ויתרונם היחסי, גוף שיחזק וימקד את המשאב האנושי בצורה כזו שתשפר אותנו כחברה בכלל, תשפר את הביצועים, תגדיל תל"ג תיתן לאנשים הזדמנות והכי חשוב, תעניק הרבה שמחה ומיצוי עצמי.