אבסורד רודף אבסורד: דקות ספורות לאחר שראשי תנועת החמאס איימו ב"תגובה צבאית קשה", ושעות בודדות לפני שרקטת קסאם נחתה לראשונה בלב העיר אשקלון, סיפר שר המשפטים הפלשתיני, כי ממשלתו נערכת להגשת תביעה נגד ישראל. היעד: בית הדין הבינלאומי לצדק. הטענה: "הפשעים שביצעה ממשלת אולמרט", לאחר שהפציצה מתקני תשתית חיוניים ברצועה, ולאחר שעצרה שרים וחברי פרלמנט.
הצופה מן הצד שירים גבה, יעשה זאת בצדק. מי שיחשוב על מושג ה"אירוניה" - לא יטעה. הפלשתינים מצידם, טוענים כי "הממשלה החלה לבדוק את החוקים הבינלאומיים הנוגעים בדבר", וכי היא "עתידה להכין את כל חומר הראיות". ואולם, לא נראה כי לחברי החמאס יש סיבה למהר. אחרי הכל, אלה ש"בודקים את החוקים הבינלאומיים", יגלו חיש מהר כי דלתו של בית הדין סגורה בפניהם. סגורה גם סגורה.
חברי החמאס יופתעו כנראה לגלות, כי הגשת תביעה בבית הדין הבינ"ל, המוסד השיפוטי של האומות המאוחדות, מתאפשרת אך ורק ל"מדינות", ולא ל"מדינות שבדרך". כשלב שני, וכתנאי לדיון משפטי, דורש החוק כי הנתבע יכיר בתובע. המסקנה: בלא הסכמתה המוקדמת של ישראל - לא יוכלו הפלשתינים להגיע לשולחן הקטגוריה. מכאן, הרי שכל התהליך המשפטי נראה רקוב מיסודו, ומטרתו קידום אינטרסים הסברתיים בלבד.
תאשימו את הרשות
אם נתנתק לרגע מההליכים הפרוצדוראליים, הרי שנבין עד כמה חסר היגיון הוא המצב אליו נקלענו. ראשי ארגון טרור, אותם "פעילים פוליטיים" המשכימים קום לרצח יהודים, אותם ראשי האיסלאם הקיצוני, אלה המעודדים פיגועי התאבדות וקוראים לתופת בערי ישראל - הם אלה שרובצים עתה לפתחו של בית דין לצדק.
והנה, אם ב"צדק" עסקינן, ואם על "בית דין" מדברים, נראה שבכל זאת על הפלשתינים לשקול פנייה מגובשת, בשם קולו של הצדק. הפעם, תהא זאת פנייה של האזרחים המקומיים כנגד מנהיגיהם שלהם. צריכה להיות זאת תביעה ייצוגית כנגד אבו מאזן, כנגד איסמעיל הנייה, כנגד ראשי הפת"ח וכנגד "המדינאים" מרצועת עזה. התביעה צריכה לכלול את סעיפי המרמה והפרת האמונים; את סעיפי קבלת השוחד וההתעללות בילדים.
בעולם חסר צביעות היו תובעים הפלשתינים את מנהיגיהם שלהם על גניבת כל כספי הסיוע. עד האחרון שבהם. היו הם תובעים את ראשי הרשות על שלא בנו ולו בית ספר אחד. על שלא סללו כביש. על שלא שיפרו תשתית.
היו הם תובעים אותם בבית דין של "צדק", על הרעב הקשה אליו הם נקלעו. על החינוך שהם אינם מקבלים. הם היו תובעים, חוזרים ותובעים, על שלא זכו לספרי לימוד, על שלא קנו תרופות. על כך שהכסף, נכנס לכיסם הפרטי של משלחי המפגעים. אולי אז, רק אולי, היה "בית דין של צדק" מאזין ופותח דלת. לעת עתה, מכל המשחק המשפטי המכור מראש, נותר לו רק האבסורד. ושוב, השחקן הראשי, כמו תמיד: ארגון החמאס. הוא ולא אחר.