אחי יהושע סובול, אני שמח, שאת המסקנה הנכונה מההסתבכות האחרונה בלבנון ועזה, הפנמת. תחת הכותרת "התפכחות", יכלו קוראי "ידיעות אחרונות" (27.7.06) לקרוא על תחושותיך החדשות, בעקבות כניסת צה"ל לקיני החיזבאללה והחמאס. הסתבכות, שלפי התרחיש של השמאל, לא היתה צריכה להתרגש עלינו, אחרי שפינינו בלא תמורה את דרום לבנון, ואת כל עזה. עד הסנטימטר האחרון. ועל זה צריך להוסיף גם את התחייבותו הפומבית של ראש הממשלה הנוכחי, להמשיך את הפינוי החד-צדדי.
"התבדיתי", אמרת ליואב גרינברג, "המציאות טפחה על פני, ואני מקווה שהיא טפחה על פניהם של רבים מעמיתי למחנה השמאל. אם היינו ממשיכים עוד קצת לנמנם, האסון היה גדול בהרבה". ולאלה מבין הקוראים, שלא ידעו את מקור הטעות שלך, אתה מסביר: "אני מוצא שדעותי היו מבוססות על משאלות לב" (בימין קוראים לזה "אשליות").
היתה לך גם דעה חד-משמעית, כלפי חבריך הקולנוענים מהשמאל, ששלחו מכתב הזדהות לעמיתיהם בלבנון, שבו הם מאשימים את ממשלת ישראל בפשעי מלחמה, מבלי להזכיר במילה, את הפרובוקציה של נסראללה.
"בעיני זה ביטוי לאטימות מול מציאות", אתה אומר עליהם, ומוסיף: "השמאל, בדרך כלל טען על עצמו שהוא שפוי ורציונאלי, והמעשה שלהם מעיד על חוסר אומץ, וחוסר יושר אינטלקטואלי, להסתכל על המציאות". יום למחרת, בראיון שנתת לדודו אלהרר בגלי צהל (28.7.06) שמעתיך אומר: "יש פה פרויקט ארוך טווח, לחסל את מדינת ישראל".
"חוסר אומץ, וחוסר יושר אינטלקטואלי?" הקביעה הזו, מחייבת אותך להוכיח, שניחנת באומץ לב ויושר אינטלקטואלי. הצהרה פומבית על התפכחות, איננה מספיקה. צריך לתת לה ביטוי בקלפי. וזה מבחן קשה. מאחורי הפרגוד, אתה תראה את הפתקים של הצודקים השנואים, ואת הפתקים של החברים שטעו. מה תעשה?
זה לא זמן נכון לפזז מסביבך את ריקוד ה"אמרנו לך", ואפילו לא לברך את ברכת ה"ברוך הבא למועדון המפוכחים". בעיקר בגלל מה שלא אמרת בשני הראיונות האחרונים. סיימתי לקרוא ולשמוע, וחצי תאוותי בידי.
אתה יודע, שהדברים נקבעים ע"י הפוליטיקאים. התחייבות להצביע בבחירות לצודקים, תוכיח שיש לך אומץ לב ויושר אינטלקטואלי. אבל, אם אחרי ההתפכחות, תמשיך להצביע לסוכני המכירות של "המזרח התיכון החדש", נבין שהדמוקרטיה לא נועדה לאנשים כמוך...
יש לנו סבלנות וסקרנות, אחי יהושע. נמתין ונראה. ככה או ככה, אנחנו אוהבים אותך...