ראשית עלינו להודות לראש הממשלה אהוד אולמרט שפתח את תיבת פנדורה ועורר את כולנו מהתרדמת העמוקה שבה היינו שקועים בצימרים. הסיבה לבעיטה בקן הצרעות החיזבלאי, היתה לדבריו שחרור החיילים החטופים, אולם הוא לא השכיל להתאפק ובעיצומה של המלחמה גילה ברוב יוהרה את האמת שלו, שהוא זקוק לניצחון על החיזבאללה כדי להאיץ את ביצועה של התוכנית הגדולה שלו שהיא ההתכנסות.
אולם, היות שנכזבה תוחלתו, והניצחון היה "בנקודות" בלבד, מילה מכובסת ל"ניצחון פירוס", נאלץ אולמרט להצהיר ברוב ייאוש כי ההתכנסות ירדה מסדר היום של ממשלתו.
ולגופו של עניין: מחדלי מלחמת לבנון השנייה יביאו, ככל הנראה, להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, לנפילתה של ממשלת המחדל, ולהקדמת הבחירות.
ומה יהיה אז? שוב תיפתח עונת הפריימריז, העסקנים יתחילו לרקוח את הדילים והקומבינות המשוקצות, כשהפרס הגדול הוא המושב המיוחל בכנסת.
כולנו מקווים כי מחדל מלחמת לבנון השנייה, יחולל מהפך, והאחראים לו יסולקו בבושת פנים. ואז צפוי לכולנו הפתרון הידוע של הקצין הבריטי שאמר לחייליו: "יש לי בשורה טובה ובשורה רעה. הטובה... שתחליפו היום תחתונים. והרעה... שתחליפו אותם זה עם זה".
הרי שוב יחזרו לכס השלטון אותם פרצופים מוכרים שקופה של שרצים תלויה להם מאחוריהם, אלה שטובת המדינה לא היתה בראש מעייניהם כשהיו בשלטון, אל לנו להשלות את עצמנו שהם יהפכו הפעם את עורם ויתחילו לפתע לדאוג לאזרחי המדינה ולא לאלה שסללו את דרכם לשלטון.
אם מדינת ישראל יקרה לנו, עלינו לעשות כמיטב יכולתנו כדי שהפרצופים הישנים לא ישובו לשלוט בנו. עלינו לשנות מן היסוד את הנוף האנושי של הכנסת. עלינו לדאוג שיבחרו הטובים ביותר, משום שבידיהם מופקד גורלנו - כפי שנוכחנו לחרדתנו במלחמה האחרונה.
המשטר הדמוקרטי מאפשר לנו, רק בתנאי שנרצה בכך בכל מאודינו, לחולל מהפך בהרכבו של בית המחוקקים שלנו ובאיכותם האנושית של שרי ממשלת ישראל. זהו אינו חזון אחרית הימים, ניתן להגשימו באמצעות מהלך שאין פשוט ממנו והוא התפקדות המונית למפלגות. אם נשכיל להציף את המפלגות הקיימות (ונמנע מהקמתן של תנועות קיקיוניות דוגמת ד"ש, צומת, ושינוי) בחברים חדשים, הכמות תעשה את האיכות.
כל אזרח שטובת המדינה עומדת לנגד עיניו, עליו למהר ולהצטרף למפלגה הקרובה ביותר לתפיסת עולמו. אם נתגייס כולנו למבצע לאומי שכזה, נציף בהמונינו את המפלגות ונטהר אותן בזרם אדיר של מים חיים, נחסל את כוח השפעתם של מלחכי הפנכה, תאבי טובות ההנאה, מחפשי המשרות וקבלני הקולות ונחסל את השיטה המושחתת בה המפלגות הפכו לשכות עבודה לחלוקת ג'ובים וטובות הנאה. מציאות מאוסה המרחיקה מן העשייה הפוליטית את העידית ומושכת את הזיבורית.
אם ניוואש חלילה מיכולתנו לחולל את השינויים מבפנים, בטענות של איסטניסיות ותירוצים של גועל נפש וסלידה ממעורבות מפלגתית, הרי שהמגזר הפוליטי יישאר לעד שמורת טבע לכל הפגום והדוחה שבחיינו הציבוריים.
אם נמשיך באיוולתנו לשבת ביציע ולסלוד מפעילות פוליטית, ונמשיך להפקיד את גורלנו בידי האנשים הלא נכונים, אזי נהיה ראויים לאותם ח"כים מופקרים המשטים בנו ללא חשש, הנוהגים ברכוש המדינה כברכושם הפרטי, הלועגים לממצאיו של מבקר המדינה, המכהנים בתפקידים בכירים כשהם חסרי כישורים מתאימים, השוכחים שתפקידם לשרת אותנו ובטוחים שאנחנו חייבים לשרת אותם.
אם לא נתעורר הפעם מאדישותנו לאחר רעידת האדמה שפקדה אותנו, וכדרכנו נמשיך לקטר על תפקודם הלקוי של נבחרינו, נוציא אוויר חם מבלי לעשות דבר, הרי שאנחנו חסרי תקנה, ואין לנו ללין אלא על עצמנו בלבד.