יש כל מיני סוגים של ועדות חקירה. לכל אחת מהן יש מינוסים ופלוסים. ההחלטה, איזה סוג ועדה צריכה לחקור מה, מתקבלת על-פי אמת מידה אחת: אינטרסים. ברוב המקרים, האינטרס הוא תמים: להגיע לחקר האמת, כדי לתקן קלקולים ולהפיק לקחים. במקרה של מחדלים כבדים, האינטרס אחר: למנוע עריפת ראשי האחראים - גם אם מגיע להם!!
ואם כדי להרחיק את הגיליוטינה מעל ראשי האחראים, צריך לטייח- אז מטייחים. מפני שבפוליטיקה הישראלית, אין נורמה של לקיחת אחריות, והסקת מסקנות. ואל תוך הנישה הריקה הזו, הזדחלה נורמת הכסת"ח. אין אזרח בישראל שיטיח בפני שאני לא מדייק.
אולמרט לא רוצה להיות הראשון להניח את ראשו מתחת הגיליוטינה של ועדת חקירה ממלכתית. אמירתו: "אני כראש ממשלה, אחראי לכל תוצאות המלחמה", התפרשה עקום בעיני המפגינים. הוא התכוון לשחרר לאוויר עוד אחת מהאמירות הבלתי מחייבות המאפיינות אותו, והם הבינו את הדברים כפשוטם. החשש שלו מוועדת חקירה ממלכתית, מקורו בידיעה את תוצאותיה. אילו היה בטוח שהוועדה תטיב איתו- קרוב לוודאי שהיה מצווה על הקמתה.
יחצניו של אולמרט מנסים לשכנע אותנו, שמשקלם של המינוסים המתלווים לוועדת חקירה ממלכתית כל כך כבד, עד כי אסור לנו לתמוך בוועדה כזו. המינוס הראשי: היא איטית. "מול האתגרים הצבאיים המשחרים לפתחנו", הם מדגישים, "אין לנו זמן להמתין עד שהוועדה תסיים את עבודתה, שהרי המבחן הצבאי הבא, מתדפק על דלתנו.
מבחן צבאי נוסף? בקרוב?! עם הצוות אולמרט, פרץ וחלוץ הצילוווווווו.....
מבלי להיכנס לשאלה אם יש אמת בטענה הזו - אני טוען שהיא מניפולטיבית - על שני דברים אין מחלוקת. הראשון: אמון הציבור בוועדת חקירה ממלכתית, הכי גבוה. והסיבה השנייה: רק לה יש את הכלים הכי משוכללים להגיע לחקר האמת. ואנחנו רוצים לקרוא ולשמוע את האמת. ארי שביט מתפייט: "אנחנו מתגעגעים לטעמה הנשכח של האמת" (הארץ / 28.8.06). מול שני הפלוסים האלה, כל המינוסים מתגמדים. סליחה, מתפוגגים.
אלא שבמגרש הזה, ראש ממשלתנו מתקשה לשחק. הוא צלופח. מבחינתו השקר הוא מים בטמפרטורה נעימה, והאמת היא סוג של מחבת חם. על זה תוסיפו את העובדה, שעל-פי השקפת עולמו- הוא חייב ל"שקר" את כל הישגיו. ואין זה נאה שדווקא ברגעים קריטיים, הוא יפנה לשקר את עורפו. מבחינתו, מדובר בסוג של בגידה, והנאמנות שלו, יצא שמעה למרחוק.
כדי למלט את עורו, עסוקים יועציו בהפצת שקרים וספינים. "אנחנו נשקיע מיליארדים בפיתוח הגליל", אמר אולמרט למארחיו בנהריה, בקריית שמונה ובחיפה. "לחיילי המילואים ניתן מענק מיוחד", אמר מאתיים פעם. שומעיו לא ממש התרשמו, והזעם כלפיו הלך וגבר. מישהו מהספינולוגים לחש לו באוזן: "אתה חייב לומר בשלוש דקות חמישים פעם את צמד המילים "תנופה אדירה". הוא צעק את זה. הבעת פניו ושפת גופו הסגירו תחושה של מפרפר בים גועש של שקרים. הסקרים מוכיחים, שהעם פיתח נוגדנים לשקרים והספינים מבית היוצר של צוות בלפור.
הפקדת עתידנו בידיו של אולמרט, השאירה אותנו עם שוקת שבורה. מי ששבר אותה - חייב ללכת הביתה. במקום להסיק מסקנות, הוא עומד על זכותו לתקן את השוקת שהוא אחראי לריסוקה. סלקו אותו...