איתרע מזלם של מפקדי האוגדות שבמפקדותיהם נערכים בימים אלה תחקירים נוקבים על דרך התנהלותם במלחמת לבנון השנייה. ובצדק נשמעים הקולות ומפנים אצבע מאשימה לכיוון פיקוד הצפון והמטכ"ל. מאחר שלא יתכן מצב שבו כביכול אשמים מפקדי האוגדות ולא אשם הדרג הפוקד עליהם.
לבי לבי עם מפקדי האוגדות שלא התמזל להם מזלם ויתכן מאוד שהינם קצינים מצוינים, אך במלחמה זו נוצר כאוס לאור "הניצחון בנקודות "בלבד, כפי שהצהיר הרמטכ"ל, והציבור בישראל לא קנה זאת וחי בהרגשה שבמלחמה זו נכשלנו ולא השגנו הישגים חרף האבידות. מסקנות התחקירים אכן מצביעות על תמונה קשה של ההכנות, המוכנות וניהול הקרבות של האוגדות. והראייה לכך, גודש צוותי התחקירים, ועדת הבדיקה ממשלתית וגם מבקר המדינה בתמונה.
יתכן והציבור רצה לראות שוב במלחמה זו כמפקדי אוגדות סוסי מלחמה ותיקים כמו אלופי ששת הימים: טליק, אברהם יפה ואריק שרון, או כמו הגנרלי במלחמת יום הכיפורים: רפול, מוסה פלד ודן לנר בצפון או את האלופים ב(מיל.): אריק שרון, ברן וקלמן מגן הדרום, ולא מפקדי אוגדות צעירים שלחלק מהם זו המלחמה הראשונה שלהם והם לא מוכרים לציבור הרחב. ולא בכדי נשמעו קולות שיש לשוב לשיטה ולמנות אלופים שפרשו מצה"ל כמפקדי אוגדות בשעת חרום.
במלחמת קדש או במלחמת ששת הימים או במלחמת יום הכיפורים, לא שמענו או לא פורסמו תוצאות תחקירים בהיקף כזה. הרי בכל מלחמה, בגלל ערפל הקרב והמצאות אויב פעיל מצד שני, נעשו שגיאות בניהול המלחמה ובניהול הקרבות. ברור שבניצחונות חוקרים פחות את המחדלים אם בכלל ויותר מתרכזים בסיכומים כלליים, בסיכומי קרבות וגם בהפקת לקחים, וכן במסיבות ניצחון והוצאת אלבומי ניצחון. הבה ונראה מה היה במלחמות קודמות.
במלחמת העצמאות ידוע על כישלונות לא מעטים וחלקם על-פי ההיסטוריונים אפילו קשים, אך רובם נסלחו ואולי נשכחו כי הצבא על מסגרותיו היה צעיר ולא היה כל כך ממי ללמוד ואל מי להשוות וכנראה לא היתה מסורת של הפקת לקחים.
במבצע קדש היו גם כישלונות ואירועים, כולל מקרה של ירי של כוחותינו על כוחותינו, או קרב המיתלה המפורסם. גם במלחמה זו התלוננו החיילים שהם לא ידעו מה עושים והיכן הם נמצאים וגם תלונות על חוסר בציוד ומזון היו וגם היו.
במלחמת ששת הימים חרף הניצחון האדיר, היו גם משגים בניהול קרבות של גדודים וחטיבות, חלקם ידועים יותר וחללם פחות. גם במלחמה זו חיילים סבלו מחוסר ציוד ואמצעי הובלה, למרבה המזל היתה תקופה של המתנה ארוכה בת כמה שבועות עד פרוץ הקרבות, המתנה שאפשרה את התארגנות הכוחות.
במלחמת יום כיפור, אומנם ועדת אגרנט חקרה את המלחמה עד יום התקפת הנגד, והוציאה את מסקנותיה הידועות. חטיבות שלמות התלוננו על חסר ציוד בימחי"ם ואי מוכנות הטנקים. כתוצאה מריבוי הנפשות הפועלות בפיקוד הדרום, ומלחמת הגנרלים והאשמות שהטיחו זה בזה, כישלונות הקרבות פורסמו בחלקם בתקשורת והיו נחלתם של רבים.
אך לא זכור לי שנעשו תחקירים נוקבים, למשל באוגדת אריק שרון, באוגדת ברן או באוגדת קלמן מגן. מן הסתם תחקירים צולבים כפי שנעשים היום על-ידי אלופים ב(מיל.), אילו היו נעשים אז אצל מפקדי האוגדות הנזכרים לעיל וגם בצפון, היו נתקלים בהתנגדות ובמלחמת גנרלים נוספת.
זכורה לי הבדיחה הידועה שעוברת מדור לדור על הגנרל הקשיש שלא השתתף בתמרון הצבאי הגדול, אבל כשנשאל איך היה התרגיל, אמר, "כרגיל ,החיילים לא פגעו במטרות, לא תפסו מחסה, הפגינו חיילות גרועה, המפקדים נתנו פקודות לא ברורות וכו". כשנשאל איך הוא יודע, הרי הוא לא היה שם??? ענה, "כי אין חדש תחת השמש".
לסיכום, צריך לחקור ולתחקר את הכול גם כשיש ניצחונות, בדיוק כפי שעושים במקרה של כישלונות. ולא להסתפק רק בנשפי ניצחון, בהוצאת אלבומים ובעריכת סיכומים.