לכל אורך ההיסטוריה של אלפיים שנות הגלות היהודית - האופייני לכל גל של רציחות ופרעות ביהודים היה - עלילת דם שהלהיבה את ההמונים לצאת ולעשות בהם שפטים. ב- 1154 הסתייעו הנוצרים באנגליה בעדות של מומר יהודי להאשמת כל היהודים - שלצרכי פולחן דתי שלהם רצחו ילד נוצרי. מסע הרצח וההתעללות ביהודים התגלגל אז ליבשת אירופה והלהיב את היוצאים למסע הצלב השני לשדוד ולרצוח יהודים.
ב- 1349 פרצה באירופה המגיפה השחורה, והיה זה רק "טבעי" להאשים בה את היהודים ולעשות בהם שפטים בקנה מידה זוועתי. ובאזור שלנו, התפרסמה ב- 1840 עלילת דמשק, בה נעזר שלטון מוסלמי בקונסול צרפת בסוריה - רטי מנטון - כדי להאשים את היהודים ברצח פולחני של נזיר, ולהצדיק מסע רציחות והתעללות זוועתית בהם.
עם תחילת אינתיפדת אל-אקצה הגיש צוות הטלוויזיה הממלכתית של צרפת שרות דומה לארגוני המרצחים הפלשתינים, בהפיצו סרטון טלוויזיה על "רצח הילד מוחמד א-דורה" בידי חיילי ישראל. הטכנולוגיה המודרנית הציתה מזה פוגרום פוליטי עולמי נגד ישראל והיהודים, ועד היום משמשת עלילת דם זו לגיוס רוצחים-מתאבדים מכל הגילים. המיוחד בעלילה זו היה - שיתוף פעיל של יהודים בליבויה והפצתה, ודווקא - אחרי שהחתום מטה ושורה של מומחים בשיעור קומה בינלאומי הוכיחו את השקר שבה.
דוגמה ליוזמה היהודית להסתה אפשר היה לראות כבר בפרסום הראשון של מעשה "הרצח": כשחבר הקבינט הפלשתיני תיאר את מות הילד "מכדור (יחיד) שנכנס לבטן ויצא מהגב", פרסם עיתון ישראלי מכובד מאמר ענק עם תמונה גדולה של האב והילד המסתתרים מאחורי חבית בטון, עם כותרת שמנה - "הישראלים כיוונו את מכונות היריה שלהם לעבר השניים, מוחמד (הילד) היה למטרה".
כלומר - לא כדור טועה, לא מקלע בודד של חייל שאיבד עשתונות אלא - "מכונות ירייה" (ברבים), המכוונות במיוחד לילד, שלו זה היה נכון (מה שגם הטלוויזיה הצרפתית לא ניסתה להראות) - לא היה הילד נפגע מכדור יחיד אלא הופך לכברה של חורים. כשצוות הטלוויזיה הגרמנית חקר את האירוע (והגיע למסקנות זהות לשלי) שאל אותי - מדוע הממסד הישראלי לא משתף פעולה בהזמת עלילת הדם - לא העזתי לומר לאזרחי מדינה זרה שלפי מיטב הבנתי היתה כאן כוונת מכוון: מישהו בישראל מרוויח מזה.
מה שיכולתי לעשות זה - להעביר את התיק שהכנתי על האירוע לידיו של אפרים הלוי - ראש המוסד של אז - כדי שבכלים העומדים לרשותם יחשפו את כל מה שעומד מאחורי הפרשה. כיום, אחרי שראיתי איך הממסד המשפטי שלנו יצא להגנת עלילת הדם, אפשר לומר שפרשת ואנונו תחוויר ביחס למה שיתגלה על משתפי הפעולה היהודים עם עלילת הדם נגדנו.
קו ישר מוביל מעלילת דם זו ל"רצח המוני הילדים" בכפר קנא הלבנוני. האסטרטגים שלנו לא מבינים עד היום שהמחזה שארגן שם החיזבאללה חרץ בין-יום את גורל מלחמת לבנון למפלה מבישה של ישראל. גם בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת טרם הבינו שעלילות הדם הן לא רק נחלת ההיסטוריה היהודית אלא - נשק פעיל ויעיל בידי כל אויב הרוצה לנצל נקודת תורפה מוכחת זו, שהעם היהודי לא למד להתגונן נגדה.
ביום 15.6.06 - חודש לפני פרוץ מלחמת לבנון 2 - כתבתי ליו"ר הוועדה, ח"כ צחי הנגבי: "מה שחסר לנו לעמוד בחזית זו (של עלילות דם) זה נוהל סינרגטי משותף למערכת הביטחון, החוץ, המשפטים וההסברה - כיצד להגיב מ י י ד י ת על מה שנראה על פניו כניסיון של עלילת דם. כפי שקיים נוהל "סיכול ממוקד" של "פצצות מתקתקות", חייב לצאת נוהל של סיכול ממוקד לעלילות דם".
היחידי בממסד ההסברה שלנו שהבין את חשיבות הסיכול הממוקד המיידי לכל האשמה של ישראל בפשע כזה או אחר היה ד"ר רענן גיסין במשרד ראש הממשלה. סילוקו משם לא יסולח למי שבורח מחזית זו של המלחמה, כפי שלא יסולח למי שלא הכין מראש תגובה נאותה למקרה של פגז או פצצה הפוגעים באזרחים המשמשים מגינים חיים לטרוריסטים.
אף אחד לא שם לב, בממסד הביטחוני שלנו, איך הצטברות ההאשמות נגד ישראל בהרג אזרחים, ללא הזמה מיידית ואפקטיבית שלהן, כבר יצרה הלך-רוח עולמי לפיו אנו מדינה פושעת, שקמה בחטא והגיע הזמן להפטר ממנה. אף אחד בעולם גם לא מתרגש מהכרזותיו של אחמדיניג'ד שיש למחוק את ישראל ממפת העולם. וזה - עשרות שנים מעטות אחרי השואה. האם מכל לקחי השואה נשארנו רק עם "יד ושם", אך ללא קוד התנהגות חדש מול סכנות קיומיות?
