ובימים האלה אין מלך בישראל: ראש הממשלה שאטם אוזניו לאזהרות שימנע ממינוי שר ביטחון שאין לו מושג ירוק בביטחון ישראל, מתעורר לפתע מהסרט בו הוא חי, ומשדר באמצעות יחצ"ניו וספינאיו כי בכוונתו לפטר את האיש שרק לפני חודשים ספורים, אותם יחצ"נים שטפו את מוחותינו כדי לשכנע אותנו הנבערים, כמה טוב לישראל שר ביטחון אזרחי, ולא רחמנא ליצלן גנרל (בדימ.).
ואם יש תמימים בתוכנו המשלים את עצמם כי קצפו של ראש הממשלה יצא על שר ביטחונו בשל ביצועיו הביטחוניים, ולא היא: מחדלו הנורא של עמיר פרץ שהעז לשוחח טלפונית עם אבו מאזן מאחורי גבו של ראש הממשלה. שוד ושבר, שר הביטחון יגזור את קופון השלום מידיו הרוטטות של אבו מאזן ויגזול את הבכורה מראש ממשלתו.
אם אלה לא היו מנהיגינו היינו מתפקעים מצחוק לנוכח תיאטרון האבסורד האינפנטילי שהם מציגים ללא בושה בפנינו. שניהם ברוב חרפה, נלחמים על חסדיו של האיש שהועף מן השלטון בבחירות דמוקרטיות על-ידי ממשלת חמאס, שאינה מכירה בקיומה של ישראל.
הברווז הצולע הזה אבו מאזן, המעלה חרס בניסיונותיו הנלעגים להקים ממשלת אחדות פלשתינית, אינו מוסמך למסור את הסחורה הנמצאת בכלל בידיו של חאלד משעל בדמשק ועושה דברו ראש הממשלה הנייה שבעזה. ואפילו ותוקם ממשלת אחדות שכזאת, הרי אבו מאזן יסונדל ויעוקר בצורה שכזאת שהתבשיל אותו ירקח לא יהיה ראוי כלל למאכל אדם.
בימים שכאלה בהם הקסאמים הורגים ופוצעים בשדרות, מתישים ראש ממשלתנו ושר ביטחונו את עצמם במאבקים אישיים נלעגים במקום להשקיע את כל אונם וזמנם בטיפול שורש במשגרי הקסאמים, במפקדיהם ובמנהיגיהם, ובכל אלה הנותנים להם מחסה, וגם באלה הקרויים משום מה אזרחים תמימים וחפים מפשע, שבחרו בהם לשלטון.