שר ההגנה של ארה"ב, ד"ר רוברט גייטס, בטרם נכנס לתפקידו האחראי והמשמעותי מבחינת מדינת ישראל, חיווה דעתו כי יש להבין את שאיפתה של אירן לפיתוח נשק גרעיני, וזאת לאור העובדה כי... למדינות מסביבה יש נשק גרעיני ולפיכך היא - אירן - אינה אמורה לחכות בחוסר מעש.
ומי הן אותן מדינות גרעיניות? "ארה"ב, פקיסטן, רוסיה וישראל".
במאמר מוסגר יצוין כי לציין בנשימה אחת את ארה"ב וישראל מצד אחד, ואת אירן ופקיסטן מצד שני - זה לא ממש דבר חכמה מדינית; כאילו מדובר במדינות שוות מבחינת אופן קבלת ההחלטות בהן ומבחינת אחריותן. אך עיקר הטעות היא בנימוק שהעלה השר להבנה מבחינתו כלפי אין בפיתוח האטום.
קשה להאמין כי זהו הטיעון הצרוף של אחר מבעלי התפקידים הבכירים בעולם המערבי, לא בגלל ההבנה התמוהה והמוזרה שיש לאותו מדינאי כלפי הטרור האירני, המהווה איום על העולם החופשי, אלא בגלל רמת הטיעון הנמוכה מבחינה לוגית, שלו אני הייתי בוחן אותו במדיניות - הייתי מכשילו בשל טיעון רדוד זה באחת.
קל להוכיח זאת בדרך השלילה: לו הטיעון הנ"ל וההבנה עד כדי הסכמה היו בבחינת נימוקים לגיטימיים לפיתוח נשק גרעיני באירן, הרי על אותו בסיס הגיוני - כל מדינה באזור שבין ישראל, רוסיה, ארה"ב ופקיסטן ובקרוב גם אירן, היתה רשאית להצטרף למירוץ החימוש הגרעיני מאותם טעמים שהעלה השר, זאת ועוד, עם כל הצטרפות שכזו - מעגל הגרעין היה גדל בהדרגה ובסופו של יום היה חובק עולם!
פתחו את המפה, וראו!!!
איני יודע כיצד טיעון מפוקפק שכזה התקבל בקרב שומעיו-בוחניו שך ד"ר גייטס, אך הדאגה היותר מהותית היא לא משומעיו, שאינם בעמדת מפתח כשלו, אלא דווקא מכבוד השר הטרי עצמו, כי אם אלו טיעוניו וזו רמת הסקת המסקנות שלו - הוא יוכל להגיע לאן שירצה עם זה, לא לאן שצריך.
עניין פחות מדאיג - אך לא מבוטל - היא עמדתו המדינית של שר ההגנה. ראשית, עדיין אין זו עמדת ארה"ב, ודאי שאין זו עמדת ישראל - וזה מה שיותר חשוב:
עמדת ישראל היא אשר תקבע יותר מכל את מאזן הכוחות באזור, שחייב להיות מאזן בו יד מדינת ישראל - כדמוקרטיה היחידה באזור - תהיה ברציפות על העליונה, ואילו ארה"ב עשויה לסייע בכך או עלולה להפריע (לא למנוע).
כבר כיהנו שרים ויועצים בממשל האמריקני - לרבות ממוצא יהודי - אשר לא הרוו את מדינת ישראל ברוב נחת ואף גרמו בירושלים לתמיהות ולהבעת דאגה. היו גם נשיאים כאלה. ובכל זאת, השורה התחתונה תמיד היתה מושתתת על אינטרסים גלובליים בהם ארה"ב בוחשת, כמנהיגת העולם החופשי, ועל זהות וחפיפה מרבית בין יעדי ישראל ליעדי ארה"ב, מבחינה ביטחונית ומבחינה מדינית. לפיכך, עמדת ד"ר גייטס - שהיא שגויה, כאמור - רק מדאיגה מעט, רחוקה מלהיות אופרטיבית, מלמדת על רעיון רופף, אשר יהיה בממשל האמריקני מי שיכוונו ויטו אל הערוץ המרכזי של מדיניות ארה"ב.
שר ההגנה חשף באמירה זו את נטיית לבו, וחשיפה גלויה זו, שאינה חכמה, צריכה להדליק נורה אדומה אצל המדינאים בישראל, ולא להבהיל אותם.
תמיד יהיה אפשר להוכיח אותו על רדידות מחשבתו ועל ניתוח חובבני של האינטרסים הבינלאומיים, כמו גם על סלחנות לא ראויה כלפי אחת המדינות התוקפניות ביותר בעולם, שמשטרה הוא משטר רודני ובלתי יציב, סלחנות בלתי מובנת כלפי אירן בשליטת נשיא סהרורי ומנגנון שלטוני מושחת.
לעצם האמירה של שר ההגנה כי לישראל יש נשק גרעיני, אין צורך להתייחס בביקורת, אף על-פי שעל-פי המדיניות הרשמית בירושלים נשמרת עמימות בנושא זה.
יוזכר כי מן הימין ועד השמאל (מהרב מאיר כהנא ז"ל ועד שמעון פרס יבל"א) כבר הודו מנהיגי ישראל כי בידי ישראל נשק גרעיני, (ראה מקור ראשון מיום 8 לדצמבר 2006 - "גייטס הדהים את ירושלים" העמוד המרכזי ופרשנות-המשך שם), ובמצב דברים זה גייטס לא חידש דבר.
נראה שהשגיאה הזו של שר ההגנה בראשית דרכו תהיה בעוכריו, ותלווה אותו בהמשך דרכו הפוליטית. לא ישכחו לו התבטאות זו - לא מבית ולא מחוץ.