בסקרים שערך האיחוד הלאומי נמצא שהוא מיצה את פוטנציאל הבוחרים סרוגי הכיפה בבחירות האחרונות, תשעה מנדטים שקיבלה המפלגה הוא המירב שניתן לקבל.
קבעון מחשבתי שכזה הוא בדיוק הסיבה שאזרחי מדינת ישראל מעדיפים את המדמנה האולמרטית, את תבוסת קייץ תשס"ו, על פני חלופות אחרות. האיחוד הלאומי, כמשתמע משמו איננו אמור להיות מפלגה מגזרית של אשכנזים סרוגי כיפה ואשכנזיות ארוכות שמלה. האיחוד הלאומי כמשתמע משמו איננו מייצג רק את אלו החיים בשטחי ארץ ישראל שמדינת ישראל מסרבת להחיל עליהם את החוק האזרחי. האיחוד הלאומי כמשתמע משמו צריך להיות האיחוד של כולם, של כל המאמינים בשלמות הארץ, בשלמות העם, בשלום העם, בשלום תרבות העם. והנה אפכא מיסתברא. האיחוד הלאומי הוא מפלגה מגזרית צרה יותר מן הגמלאים ומר"צ, ואת בוחריה היא ממצה מתוך ציבור מצומצם, גם אם הוא איכותי, חלוצי, ונתון כולו לשרות העם והארץ.
כך לא בונים מנהיגות. כך לא בונים חלופה שלטונית. כך לא ממצים יכולת אלקטורלית. כך מובילים לתבוסה הבאה, גם בקלפי וגם במלחמות ישראל. על האיחוד הלאומי לפנות אל העם, אל כל העם, ולומר, יש לנו חלופה הגיונית, לאומית, יהודית, מנהיגותית, לבוץ ולרפש בו אנו כולנו מתבוססים. יש לנו רעיונות אמיתיים כיצד לשפר את מצבנו, כיצד לטפל בחולינו, כיצד לתמוך בחלשים, כיצד לרתום את החזקים, כיצד ליצור ביטחון אמיתי, ולכן גם שלום אמיתי. אנחנו לא מגזריים, אנחנו החלופה הלאומית לחליי אבדן הדרך, ההתמרכזות, ההסתגרות בגטו, החנופה לכוחות זרים. אנחנו נקים פה ממשלת צללים, ולכל תופעה ומחדל של השלטון הנוכחי נציע את החלופה שלנו, של כולנו, החלופה של איחוד לאומי.
כל עוד האיחוד הלאומי מתרכז בבוחרים המוכרים לו, אל יתפלא אם גם הבוחרים הלאומיים שאינם שייכים למגזר האשכנזי-דתי-לאומי ימשיכו להתמרכז במחנה האווילות של ממשלת אולמרט.