גם אני קראתי ושמעתי את מה שפורסם עד כה על ספרו של ג'ימי קרטר "פלשתין. שלום,לא אפרטהייד", שמעורר לצערינו הדים נרחבים ולא חיוביים בארצות הברית ומחוצה לה.
ואפשר בהחלט להסיק מכך שג'ימי קרטר, או שתמיד היתה דעתו שלילית על ישראל ומדיניותה וכעת כשהוא משוחרר מאילוצים דיפלומטיים ומרשה לעצמו לבטא את דעתו בספר חדש, או שהוא ניקלע לעיוורון שלא מדעת, נוכח העובדות החד-צדדיות שהוא הציב לעצמו ומשוכנע בהן, או שמא זה עניין הגיל כמו שאומרים. בכל מקרה זקנתו בהחלט מביישת את בחרותו.
כי אחרת לא ניתן להבין כיצד ג'ימי קרטר, חתן פרס נובל לשלום ואדריכל הסכם השלום עם מצרים, הנישא על גלי האהדה הציבורית בזכות פעילותו ההומנטרית, מרשה לעצמו וגם מנצל זאת, להוציא לאור ספר רווי בעובדות לא נכונות והתעלמות מעובדות היסטוריות. כל הספר משקף עמדות חד-צדדיות לטובת הפלשתינים בלי לחשוף כלל את עמדת מדינת ישראל כמקובל בהוצאת ספר כזה, וניתן בהרהור נוסף לחשוב אפילו שהרשות הפלשתינית מימנה את כתיבתו והפקתו. כי אחרת לא ניתן להבין זאת.
צודק בהחלט ח"כ סילבן שלום בתגובתו הגלויה לג'ימי קרטר, שפורסמה במוסף סוף שבוע במעריב 15.12.06. כל מילה בסלע, ובפרט המשפט התוצאתי והמסכם שבו אמר "היום אני מבין מדוע לא נבחרת לקדנציה שנייה".
לדוגמא, אחת מיני רבות לעיוות, קרטר בספרו לא חוסך שבטו מישראל אפילו בהקשר להסכם השלום הישראלי-מצרי, שנחשב לגולת הכותרת של העשייה המדינית שלו. אף כאן נוח לו לייחס לישראל את האחריות לאופיו ה"צונן" של הסכם השלום, לטענתו בשל העובדה כי ישראל לא עמדה בדיבורה (במסגרת ההסכם) להעניק אוטונומיה לפלשתינים. משום מה מתעלם הנשיא לשעבר מחלקה של מצרים באופיו "הקריר" של השלום בין הצדדים. וכן, הוא אינו מזכיר במאום את גישתו הסרבנית הרציפה של אש"פ, אשר גינה את מהלכי השלום של הנשיא המנוח אנואר סאדאת ודחה בשאט נפש את רעיון האוטונומיה.
קרטר התארח במספר תוכניות יוקרה וזכה לטיפול מלטף ואוהד מצד המארחים למיניהם. זאת אומרת שמאות אלפי אמריקנים שלא יודעים דבר על המזרח התיכון ניזונים מדבריו (למשל, באחת מתוכניות "ג´פורדי" האחרונות לא ידעו המשתתפים אפילו מי זה אהוד אולמרט), וילמדו על הסכסוך הישראלי-ערבי דרך ההצגה המעוותת של קרטר. לפיכך, השאלה היא לא עד כמה הספר הוא אמת, אלא עד כמה הספר השפיע על דעת הקהל באמריקה, שכרגע תומכת בישראל.
את הנזק ההסברתי הזה נוכל לראות ולהעריך רק בעוד מספר חודשים או שנים. ולדעתי אין די בדיבורים והסתייגויות מהספר ומהאיש. יש לפעול בנושאים הבאים:
- הספר הזה מוכיח מה שישראלים רבים חשבו. אסור לתת לאיש הזה זכות להיכנס לארץ. עוכר ישראל. צריך לעשות ממנו פרסונה נון-גראנטה,להתנגד לכל מינוי שלו, להיות משקיף,או בורר או מתווך בסוגייה הישראלית-פלשתינית לעתיד לבוא. ושממשלת ישראל או משרד החוץ יקבלו החלטה לא לשתף עמו כל פעולה בעתיד.
- לבצע מדיניות של מערך הסברה מסיבי נגד העמדות שהובעו בספר וגם להפעיל את השדולות היהודיות למיניהם, הן נגד הספר והן נגד האיש. כן, בלי כל בושה.
- להטיל חרם אקדמי על ג'ימי קרטר וכל חרם אפשרי אחר.
- ליזום ולעודד הוצא לאור של ספר מקביל כמענה ישיר על-ידי אישיות ציבורית כמו למשל, שמעון פרס או אהוד ברק, המפריך את העובדות הלא נכונות אחת לאחת, כדי שהספר יציג את העובדות ההיסטוריות של הסיפור האמיתי של הניסיונות הישראלים שכשלו להגיע לשלום אמת ועל הצורך הקיומי בנקיטת פעולות כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל מפעולות טרור. ולהפיץ את הספר בכל העולם.
ויש להניח שיש עוד פעולות שאפשר לעשות כדי להקטין את הנזק.
