במסגרת חקירת עבירה פלילית מחליט הגוף החוקר, לא אחת, לזמן לעדות בן משפחה של החשוד על-מנת לשפוך אור נוסף על הפרשה הנחקרת.
החקיקה הקיימת עושה הבחנה בין חקירת בן משפחה על-ידי הגוף החוקר לבין העדתו על דוכן העדים כנגד בן משפחתו. בעוד שחקירת בן משפחה מותרת ללא כל מגבלה, קבע המחוקק כי העדתו של הורה כנגד ילדו ולהפך ושל בן זוג כנגד בן זוגו תהיה אסורה, בכפוף לחריגים, וזאת על-מנת להגן על שלמות התא המשפחתי, תוך העדפת אינטרס ציבורי זה על פני הוצאת האמת לאור ומשפט צדק.
לאחרונה, ביולי 2006, עברה בכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות המאיימת להפוך את כלל הפסלות האמור לאות מתה בחוק.
סעיף 2 לפקודת הראיות קובע את הכלל הרחב לפיו "הכל כשרים להעיד בכל משפט". הרציונל העומד ביסוד הכלל הרחב הקבוע בסעיף 2 לפקודה, הוא מתן אפשרות לבית המשפט למלא את תפקידו בגילוי האמת ובעשיית צדק. ברם, סעיף זה מכפיף עצמו לסעיפים הבאים הקובעים שני מצבים בהם תיפסל עדות של אדם במשפט פלילי:
1) עדות אדם לחובת בן זוגו.
2) עדות הורה וילד זה לחובת משנהו.
כלומר, בני זוג או הורים וילדיהם אינם כשירים להעיד מטעם התביעה במשפט פלילי האחד לחובת משנהו. מאידך, על-פי סעיף 6 לפקודה, במידה ונקראו בני זוג והורה וילדו להעיד זה לזכותו של האחר, היינו- כעדי הגנה מטעם הנאשם, עדותם זו, תהא כשרה לשמש גם כראיה להוכחת אשמתו של הנאשם.
הנימוק המרכזי שניתן בפסיקה להצדקת הכלל הפסלות האמור נובע מהחשש מפני פגיעה בשלום הבית ומפני ערעור התא המשפחתי. מגמה זו קיבלה עדיפות על פני החובה להעיד ולתרום בדרך זו לקיום משפט צדק.
סעיף 5 לפקודת הראיות קובע "חריג לחריג". במקרים המנויים בסעיף 5 נקבע, כי ניתן יהיה להעיד בכל זאת בני זוג, הורים וילדים האחד כנגד משנהו. הרציונל הוא כי בעבירות המנויות בסעיף 5, כמו עבירות אלימות במשפחה או עבירות חמורות אחרות, דוחה אינטרס חשיפת האמת את אינטרס שלמות המשפחה. בנוסף לעיתים, בעבירות בתוך המשפחה, כלל הפסלות האמור ימנע משפט צדק מחמת היעדר ראיות חלופיות מה גם שהתא משפחתי הינו מעורער ממילא.
במסגרת הצעת החוק האמורה לתיקון פקודת הראיות מוצע בעיקר להרחיב את תחולת הסייג לעדות קרובים על-מנת לאפשר עדות שכזו במשפטים שעניינם עבירות רבות ושונות שבניהן עבירות סמים, הלבנת הון ומאבק בארגוני פשיעה. הצעת חוק זו משתלבת עם מגמת הפסיקה בעשור האחרון למעבר מכללי קבילות לכללי משקל בעניין קבילות ראיות.
יצוין, כי בנוגע לעבירות הלבנת הון הוצע להגביל את תחולת החריג למקרים שבהם העד הוא בגיר.
לדעתנו, השפעתו של שינוי חקיקתי זה עשויה לחרוג מתחום העבירות אליהן מכוון המחוקק הואיל ונכון להיום מגמת רשויות האכיפה היא לכרוך כמעט כל עבירה כלכלית, לרבות עבירות מס, בעברות על-פי חוק איסור הלבנת הון.
דומה כי על המחוקק להיות זהיר בהרחבת החריג לכלל פסלות העדת קרובים, ולהביא בחשבון את פרקטיקת העבודה של רשויות התביעה.