שלום כוכבית,
אני בוחר לכתוב לך כי כשאני מצלצל - את לא עונה. את אינך. אני לא מצליח לתפוס אותך, לא בקווי ולא בסלולרי. לא בכלום. את תמיד תפוסה, לא זמינה. לעתים את נשמעת מזומזמת, לעתים קטועה או מגומגמת. את לא מצליחה לי. גם כאשר צמודה אלייך ספרה אחת בלבד שלוש או ארבע פעמים - נגיד, כוכבים שש-שש-שש-שש, גם אז, קלה לזכירה, את נותרת בלתי מושגת.
אני יודע שבסך הכול נועדת כדי להקל עלי את הקשר. נוצרת כדי לקצר תהליכים ולפשט אותם, אולי אף לייעל אותם, אבל בפועל, כוכבית, את לא עובדת. את לא מושגת. את מותירה אותי חסר אונים, חסר עונים. אני מחייג אותך. אני מצלצל אלייך - כך או כך, אני נותר בלא מענה.
אני אפילו לא יודע אם את סתם "משיבון אלקטרוני" , רובוטריקית מכאנית, בובה ממוכנת. לא יודע אם צורה ודמות אנוש לך. אם את פקידה, טלפנית, או מה, או מי. את לא עונה אז אני לא יודע דבר אודותייך.
כוכבית יקרה, אולי זו לא את. אולי זה אני. בין אם את ובין אם אני - השורה התחתונה נותרת ריקה. היא לא עונה.
לא אטיל אשמה, חלילה, לא אייחס לך אוזלת-יד או העדר אוזן, אבל אני חש כמי שממתין בעמדה אשר הממתין בה לעולם לא ייענה. אני אמתין, אין לי ברירה. אולי גם לאחר שסבלנותי תפקע, אבל אנא ממך, כוכבית, רק תגידי שאת תפיסה, שאת לא זמינה, שאמתין בסבלנות (גם לאחר פקיעתה והיעלמה) ובלבד שיינתן לי - לא מגיע לי? - מענה כלשהו, אפילו לא יהיה זה מענה אנושי, רק צליל חיוג, תקתוק, נקישת מקש, מתג, כפתור, משהו שיסייע, משהו שיועיל, משהו שיפתור. כמה זמן אני יכול להמתין כך על הקו, כוכבית, ולא לקבל אותך?
נ.ב.
את תפוסה? גם אני! שלום ותודה.