ועדת וינוגרד יושבת על המדוכה בחקר הכשלים במלחמה האחרונה בלבנון. מן העיתונות אני למד כי עיקר בדיקותיה עוסקות בכשל המבצעי, הפיקודי, המדיני ואולי גם המשימתי של מה שהתרחש במלחמה האחרונה. לדעתי נושא רם מעלה לא ייחקר ויש לגרום לוועדה לבדוק אותו והוא הערכים האתיים, והשאלות המוסריות שעולות בעטיים של ערכים אלו.
למשל, הקוד האתי של צה"ל קובע:
"מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל ועל עצמאותה, ולסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה".. האם בשל קוד זה נמנעו צעדים פקודות ומאמצים "לחסל את האויב"? שהרי זה איננו מתפקידו של צה"ל?
בהמשך הקוד נכתב:
"רוח צה"ל" וכללי הפעולה הנגזרים ממנו הם הקוד האתי של צה"ל. "רוח צה"ל"... יונקת מארבע מקורות:
מסורת צה"ל ומורשת הלחימה שלו כצבא ההגנה לישראל. מסורת מדינת ישראל על עקרונותיה הדמוקרטים, חוקיה ומוסדותיה. מסורת העם היהודי לדורותיו. ערכי מוסר אוניברסליים המבוססים על ערך האדם וכבודו.".
אין הקוד האתי מתייחס למוסר העם היהודי לדורותיו אלא רק למסורת. ומה אם המוסר האוניברסלי (שאף אחד לא הגדיר אותו וספק עם קיים דבר כזה באנושות בכללה) סותר את המוסר היהודי לדורותיו? איזה מקור גובר על מי? במלחמה האחרונה ראינו לא פעם דילמות כאלו, בהן נאלצו חיילי צה"ל לשלם בחייהם בגלל המוסר האוניברסלי (קרי הנוצרי לפי פרשנות צה"ל שאותו הוא אימץ) בו חיילים נמנעו מלפגוע באויב, תוך הפקרת חיי חבריהם החיילים שלא לדבר על חיי האזרחים בעורף.
דוגמא נוספת:
"מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל ביטחון אזרחיה ותושביה". האם אין מטרת הצבא לחסל את האויב?
"צה"ל וחייליו מחויבים לשמור על כבוד האדם. כל אדם הוא בעל ערך שאינו מותנה במוצא, בדת, בלאום, במין, במעמד ובתפקיד". האם אין הבחנה בין אויב לאח? האם צריך לשמור בעת מלחמה על חיי האויב ועל האנשים המשתייכים לעמו של האויב על חשבון חיי האח האזרח הנמצא בעורף או חיי החבר לקרב? האם אין זה עומד בניגוד למוסר היהודי חייך וחיי חברך חייך קודמים לחיי חברך קל וחומר לחיי אוייבך!
"החייל ינהג באופן מושכל ובטיחותי בכל פעולותיו, מתוך הכרה בחשיבותם העליונה של חיי אדם. בעת לחימה יסכן את עצמו ואת רעיו במידה הנדרשת לביצוע המשימה". חיי אדם של מי קודמים של החייל או של האזרח הנמצא בעורף, חיי חבריו או חיי ה"חף מפשע" בצד של האויב? כמה חיילים קפחו את חייהם בשל קוד אתי זה? כמה כשלונות מצטברים גרמו לכשל הכללי במלחמה האחרונה?
"טוהר הנשק - החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך, וישמור על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם". מה בדבר שימוש שעושה האויב באזרחים כמגן אנושי מפני התקפות עליו? האם המוסר האוניברסלי צריך במקרה זה לגבור על המוסר היהודי ועל מסורת העם היהודי לדורותיו (ראה הציווי של שמואל לשאול במלחמה בעמלק מול הקוד האתי של צה"ל ומה שקרה בעטיו במלחמה האחרונה).
בעת המלחמה, קצין אחד נשאל בטלוויזיה מדוע אין הוא מבקש שישמידו את הכפר שממנו יורים על חייליו? ענה: 'לא לכך התחנכנו'! כלומר החינוך הכביכול מוסרי מבקש ממנו לסכן את חייליו, להעמיד את בטחונם של אזרחי ישראל וילדי ישראל בסכנה, על-מנת לחמול ולרחם על הצבאות ועל האוכלוסיות של האויב. נראה שיש כאן חדירה עמוקה מאד של המוסר הנוצרי לתוך המחשבה הישראלית.
במסגרת הבדיקה יש לבחון גם את פסקי הדין של הבג"צ שכפו על צהל דפוסי התנהגות וכללי אתיקה אלו, לזמן לחקירה את מנסחי הקוד האתי כמו גם את שופטי בית המשפט העליון (כולל את נשיאה היוצא) שיסבירו את פסקי הדין שנתנו לאור הממצאים וההשלכות שהיו לפסיקות אלו על הכישלון במלחמה האחרונה.
ללא החלת הבדיקה של ועדת וינוגרד על צדדים אלו, לא תהיה מלאכתם שלמה וספק אם צה"ל ומדינת ישראל יוכלו להירפא מהשבר שמלחמה זו גרמה לכוח ההרתעה של צה"ל ולבטחונה של המדינה.