אירגוני הסטודנטים איימו למנוע את פתיחת הסמסטר באוניברסיטאות ביום א' האחרון, במחאה על כינונה של ועדת שוחט. ועדת שוחט אמורה להמליץ על שינויים כוללים במבנה האקדמיה ומימונה, ועל סדר יומה עומדת כמובן גם סוגיית שכר-הלימוד. אבל הסמסטר נפתח בכל-זאת בשעה טובה, כי במשך יום השבת נתגבש הסכם עם הממשלה לפיו שכר-הלימוד יוקפא, בוועדת המשנה לענייני שכ"ל של ועדת שוחט ישותפו נציגי הסטודנטים, ומצד שני המשך ישום המלצות ועדת וינוגרד (לעניין השכ"ל באקדמיה) יבוטל.
רבים תקפו את מנהיגי הסטודנטים על "התקפלותם" ועל הישגיהם הדלים. הגדיל בכך שר החינוך לשעבר שריד במאמר בהארץ. אבל האמת היא שפתיחת שביתה רצינית היתה טעות קשה מצד הסטודנטים במצב הקיים, כפי שניתן ללמוד בנקל מן ההיסטוריה: שביתת המרצים הארוכה בתשנ"ד נפתחה בסולידריות של הסטודנטים שהתחלפה עם הזמן בהתפרעויות והפגנות עם שלטי "רוצים ללמוד". דינמיקה דומה חלה בשביתת המרצים בתשס"א. שביתת הסטודנטים ההירואית בתשנ"ח התפוררה בדממה דקה, ורק התמימים והמיתממים, כמו שריד, מאשימים בכך את הפיצות של נתניהו. והטעם החוזר לדינמיקה זו הוא פשוט: הסטודנט הישראלי אינו ערוך להפסד של סמסטר. בדרום אמריקה הלימודים מתארכים בנקל בשנתיים או שלוש בגלל שביתות - בארץ לא. הסטודנט הישראלי בא ככלל מהעשירונים העליונים, וגרזן העלאת שכר הלימוד אינו חד מספיק על צווארו.
כיוצא בזה, לכאורה אין מוצדקות כטענות הסטודנטים על ועדת שוחט שטרם סיימה עבודתה, וזאת בגלל שבאמתחתם ישנן כבר מסקנות ועדת וינוגרד שטרם מומשו. אבל ההתנהגות הילדותית, המתסכלת והמוכרת לכל הורה צעיר, של "אבל הבטחת", לא היתה זוכה בטווח הארוך לתמיכת הציבור, כאשר ההקשרים הכלכליים המתפתחים עלולים להכתיב אחרת. לכן, מדיניות מושכלת של מנהיגי הסטודנטים היתה חייבת להינזר מרווח זמני של נקודות, המושג בזירה של התגוששות.
אבל וינוגרד היה בכל-זאת קלף חזק, שצריך היה לסחור בו בתבונה. ביחוד לפי מה שהתברר היטב בדיעבד, שהממשלה הזו היא הססנית וחלשה מכל בחינה. הם יכלו לדרוש למשל התחייבות הממשלה וועדת שוחט שהסטודנטים, אלה החוזרים מן המלחמה ואלה שעוד עלולים לשוב אליה, ייקראו לתת את חלקם בפועל בהבראת האקדמיה אך ורק כאחרונים בתור. קודם תממש המדינה את הזרמת תקציביה, וקודם תממשנה האוניברסיטאות את התייעלותן המינהלית - כיוון שרב בו עדיין המרחק שעליהן לעבור.
במקום זאת קיבלו הסטודנטים התחייבות להקפאת השכ"ל עד תשס"ט - אופק קצר למנהיג אך אופייני לפוליטיקאי. כן - גם לפוליטיקאי מן הזן המצוי, פוליטיקאי הרבה יותר מנוסה ושהרבה יותר נתון לאחריותו.
ולגבי חברות נציגי הסטודנטים בוועדת שוחט, שהנימוקים לה הם פופוליסטיים ומופרכים - היא תתגלה ככל הנראה יותר כנטל לסטודנטים מאשר כנכס.