מה קורה פה?

בשנה האחרונה, קרי מתחילת שנת 2006 ועד היום, סובלת האליטה השולטת בארצנו הקטנטונת מסדרה ארוכה של מכות, שלא היתה כמותה מאז קום המדינה. הרשימה הארוכה כוללת את ראש הממשלה הקודם ובנו, את ראש הממשלה המכהן, נשיא המדינה, שר המשפטים לשעבר, שר האוצר, יו"ר הקואליציה, יו"ר וועדת החוץ, הרמטכ"ל ומפכ"ל המשטרה. כולם - חלו או נחקרו או הואשמו או הורשעו או מתנהלות נגדם חקירות לעבירות חמורות ביותר. ואכן ראוי שהעם היושב בציון ישאל שלוש שאלות: מה קורה פה? מדוע כעת? ומדוע אותם אנשים? דומני שלכל השאלות הללו יש למעשה תשובה אחת - שכל בר דעת הזוכר את האירוע האיום והנורא של קיץ 2005 חייב לקשור לגורלם של אותם אנשים. האירוע - הגירוש מהגוש. כולם, או שיזמו את אותו אסון, או שתמכו בו בהתלהבות גדולה ממעמדם הרם והמשפיע, או שהתעלמו ממנו כאשר היה בידם למנוע אותו. עשרת אלפים יהודים בכו בכייה מרה מאז ועד היום, ונכון להיום כל אותם "הוגי דעות" עדיין מפנים להם עורף, לא מכים על חטא, ולא מרימים אצבע לעזור למגורשי הגוש. אחת ההלכות החשובות ביותר ביהדות הינה לא לצער את היתומים, את האלמנות ואת המסכנים. אנשי גוש קטיף היו והינם הטובים ביותר שבינינו. הם הם גיבורי הדור, חלוצי הדור, אוהבי הארץ הגדולים, אוהבי האדמה הגדולים, והמאמינים הגדולים בהקב"ה ותורתו. כאשר הם בכו על גירושם מנחלתם, הקב"ה לא יכול היה להתעלם מזעקתם. ואכן, אמר הרב הראשי לשעבר, בהתייחסותו למכה שבה הוכה ראש הממשלה לשעבר: "לא היה לו סיכוי", כי כאשר עשרת אלפים יהודים מסכנים בוכים על הריסת חייהם, חיי אותו הורס יהרסו לבטח - מידה כנגד מידה.

מידה כנגד מידה

שרשרת המכות שהחלה עם ראש הממשלה ממשיכה אט אט - על-פי אותו עיקרון של מידה כנגד מידה ולכן, שר המשפטים לשעבר, שהיה אבי רעיון הגירוש מהגוש, גורש מלשכתו, ויגורש מהכנסת. מסתבר שאותו שר שהשפעתו היתה גדולה בהקמת "הגדר" שמהווה גבול בין יהודי ליהודי בארצנו הקטנה, נענש על כך שלא שם לעצמו גבול בינו לבינה. מידה כנגד מידה. כנ"ל מנהל מנהלת הגירוש שגורש מהקיבוץ שבו חי כל חייו. כך גם נשיא המדינה שאטם את ליבו כאשר אנשי הגוש התחננו לפניו לבוא לעזרתם. אך, הוא דבק בקביעתו שיש לקבל את הכרעת "הדמוקרטיה הישראלית", הנאורה והנפלאה. מסתבר שכאשר אותה דמוקרטיה הפקירה אותו עצמו, פתאום הוא התעורר לכל מגרעותיה המכוערות. מידה כנגד מידה. מסע הצדק ימשיך דרך וועדת ווינוגרד וגם אחר כך "עד צדק ישוב משפט", קרי, עד שאחרון האחראים לחטא הגירוש יבוא על עונשו. מי כן ניצל מנקמת ה' עבור עוון הגירוש מהגוש? מעניין לשים לב, שזה שהתפטר מן הממשלה ברגע האחרון, ומאוחר מדי מכדי לשנות את ההחלטה הזדונית של הממשלה, לא רק ניצל מגורלם של יושבי הממשלה ההיא, אלא מוביל כעת בכל הסקרים כאדם הראוי ביותר להיות ראש הממשלה הבא. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום", אמר דוד המלך. לא רק בחירי העם ששו לגרש ולהשפיל את הטובים מאיתנו. לפי הסקרים מהקיץ של 2005, רוב העם ראה בגירוש מהגוש מעשה טוב, עד טוב מאוד, רחמנא לצלן! האם לא היה מגיע לכולנו עונש חמור ביותר עבור אותה שנאת חינם? אכן כן! ואכן הוא לא איחר לבוא, כי בדיוק שנה אחת אחרי המלחמה באחינו מגוש קטיף שבדרום, חווינו, כולנו, מלחמה מן הצפון, מלחמה שגרמה לגירוש ענק של יותר ממיליון יהודים מבתיהם - מידה כנגד מידה. ראוי לציין שתקופה ארוכה לפני הגירוש הפגיזו המחבלים יותר מחמשת אלפים קסאמים על תושבי הגוש. הממשלה, כמובן, התעלמה לחלוטין מגורלם של אותם אזרחים ב', אך לא הקב"ה, כי אף יהודי אחד לא נרצח באותה מלחמה. מצד שני, רוב אזרחי המדינה, כולל אלו שהיו שכניהם, התעלמו לחלוטין ממצבם העגום של גיבורי הגוש, ושכחו את המצווה: לא תעמוד על דם רעיך. לכן, אחרי הגירוש, הם קיבלו בדיוק את אותו יחס מהממשלה כלפי הפגזת יישוביהם שהם בטאו כלפי שכניהם מהגוש. ולכן, מכל דור אחר זה שנים רבות, זוכה דורנו לראות במו עיניו את ידו הארוכה של האלוקים ואת החוק האלוקי - ש"כל מידותיו של הקב"ה מידה כנגד מידה" (סנהדרין צ, א).

"ארבעים שנה אקוט בדור"

מה הלאה? כדאי שכל אחד מאזרחי המדינה היהודים ישים לב שהקיץ הזה יסמן ארבעים שנה למלחמת ששת הימים - מלחמת השחרור של יהודה, שומרון ועזה - שהם ליבה ההיסטורי של ארץ ישראל ועם ישראל. זכינו בנס גדול לפני ארבעים שנה, אבל לדאבוננו מנהיגנו ה"דגולים" בזו לו, דחו אותו מיד וחיפשו כל דרך אפשרית לבטל את תוצאותיו המדהימים. לכן, לא רק שלא סיפחנו בששון ובהודיה את לב הארץ לליבנו ולמדינתנו, אלא ניסינו מיד להחזיר לשונאינו את אותם "שטחים" קדושים. כפי שאמר הנביא "ארבעים שנה אקוט בדור", ואכן, קיבלנו ארבעים שנה להתחבר ליש"ע, לארצנו, לעצמנו, לתורתנו - אבל לא השכלנו לעשות זאת. לכן, יגיע הזמן - בקיץ 2007 - שבו או שנחזור בתשובה על חטאינו הנוראים או שינחת אסון גדול עלינו, חס ושלום. ארבעים שנה אקוט בדור! האם יש תקדים היסטורי לטענה שכלל ארבעים השנה אכן יצא מן הכוח לפועל בקיץ 2007? התקדים הגדול הינו בתקופת השופטים שבה איש הישר בעיניו יעשה, תקופה של אנרכיה מוסרית. זה בדיוק המצב בימינו, שבו הפרדיגמה הדתית מוסרית הינה של "פלורליזם", קרי, אנרכיה מוסרית שבו איש הישר בעיניו יעשה. אותה אנרכיה החלה עם תקופות ההשכלה שדחתה את היהדות ואת מרכזיותה של ציון לעם היהודי. אכן, ב-1898 כינס הרצל את הקונגרס היהודי השני. רוב רובם של יהודי אירופה דחו את הרעיון הציוני. ואכן, בדיוק ארבעים שנה לאחר מכן, ב-1938, החלה השואה הנוראית ב"קריסטלנאכט". עשר שנים לאחר מכן קרה נס גדול וזכינו להקים מדינה יהודית אחרי כמעט אלפיים שנות גלות. אבל לא הפנמנו את העיקרון שזה היה נס מה', ולא חזרנו לאלוקינו דרך תורתו. הקמנו מדינה הכופרת בכל העקרונות שאבותינו הקריבו את חייהם עבורם. ואכן, ארבעים שנה אחרי קום המדינה (בדצמבר 1987) החל תהליך ההתפוררות של המדינה עם האינתיפאדה הראשונה. ארבעים שנה אקוט בדור! לסיכום, היום, כאשר איום קיומי מרחף מעל כל בית בישראל, התנאי הראשון וההכרחי להצלת ארצנו מוכת הפשע והעוון, הוא שכל יהודי ששמח על הגירוש יכה על חטא, לא בסתר אלא בריש גלי, ויעשה כל מה שיכול לבטל את שנאת החינם שהוא חש נגד אחיו בגוש וביו"ש. רק כך נוכל לבוא בידיים נקיות לאבינו שבשמים ולבקש ממנו שיציל אותנו משונאינו - מאירן, מלבנון, מעזסטן, מיו"ש ומכל פינה בעולם. הקיץ הגורלי מתקרב. אם לא נתעשת, לא נהיה, חס ושלום.