כבר די הרבה זמן לא התייחסנו למערכת הפוליטית, והיה זה מהלך מודע. פשוט, לח"מ נמאס מכל הסחי הזורם משם אלינו ועל כן הוחלט להתרכז זמנית במסרים הנוגעים לאדם הפרטי או אף לציבור, אבל לא למי שאמורים להיות משרתי הציבור.
השבוע, החלטנו לחזור לנושאים הישנים לרגל סיבה מאד מיוחדת, יום הולדת שנה לממשלה. יום הולדת הוא יום של חשבון נפש, סיכום העבר, השנה שחלפה, והחלטות לשיפור בשנה הבאה. אנחנו הרי עושים את זה כל שנה ביום ההולדת של העולם, בראש השנה, וכתבנו על כך לא פעם בעבר. מה שטוב לראש השנה שהוא יום הולדת כללי, של העולם, טוב גם לראש השנה הפרטי, ליום ההולדת של כל אחד ואחת, וגם ליום הולדתה של הממשלה.
זה נכון שאיש לא מינה את הח"מ לערוך חשבון נפש כזה עבור הממשלה. ובכלל, האמת היא שהוא בקושי מסתדר עם חשבון הנפש של עצמו, ועל כן הוא נמנע מלקחת על עצמו עריכת חשבון נפש עבור אחרים. אלא שהממשלה מתיימרת לייצג את כלל העם, והח"מ מזהה את עצמו כאחד מן העם שהממשלה מתיימרת לייצג, על כן חשבון הנפש הזה הוא, לאמתו של דבר, חשבון נפש פרטי ואישי.
על-פי הלוח העברי, יום ההולדת חלף עבר לו כבר; הוא חל בכ"ח אדר, אבל אצלנו מקובל לחגוג ימי הולדת כאלה על-פי הלוח הכללי, ולפיו יחול יום ההולדת בשבוע הקרוב ביום ד'.
הממשלה חוגגת(???) יום הולדת שנה וזה גיל שבו היא אמורה להיות מסוגלת כבר ללכת בכוחות עצמה. למעשה, מלכתחילה זה היה אמור להיות תפקידה, ללכת בכוחות עצמה ולהוליך את מונהגיה בדרך בטוחה וישרה אל חוף מבטחים.
ומה קורה בפועל? מי שיטרח לראות את מאמרנו לפרשה זו מאשתקד, שנכתב לאחר שנודעו תוצאות הבחירות - תחת הכותרת "משתנים בקביעות" ניסינו להתוות דרך בה יכולה ללכת הממשלה ולהצליח. את זה עשינו לאחר שבמאמרים קודמים, בשבועות שקדמו לבחירות, הבענו דעה חד-משמעית כי המערכת תמשיך להדרדר לאחר הבחירות בקצב שילך ויגבר.
ככה זה. צריכים לחשוב טוב ולהציע אותו, גם כאשר ברור לגמרי שאין סכוי שמישהו יקשיב למוצע. וכצפוי, אכן לא הקשיבו. כעת, משחלפה לה השנה הראשונה לכהונת הממשלה ואיש אינו טוען שהיא הצליחה במשהו, ואפילו יש הטוענים שנכשלה בכל מה שעשתה, מן הראוי להתבונן שוב בדרך שיש ללכת בה. גם אם די ברור שאיש מאלה המשתייכים למערכת השלטונית לא יתייחס לדברים כלל, הרי לא אליהם מיועדים דברינו. אנחנו כותבים עבור אנשים כמונו, שאינם חלק מן המערכת וכבר נקעה נפשם ממה שרואות עיניהם ושומעות אזניהם.
במאמר הנ"ל שנכתב סמוך לאחר הבחירות, הסברנו כי המהלך הדרוש הוא מהלך של התחדשות. לא שינוי קוסמטי, אלא התחדשות מהותית. כידוע, הממשלה לא בחרה בדרך זו וזהו שורש הבעיה. כדי לבחור בדרך ההתחדשות, חייבים להיות קשובים לקריאה הבאה מלמעלה: [א] וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. עלולים לחשוב שהקריאה יועדה למשה לבדו ואינה נוגעת לנו, הנה קריאה אחרת, קודמת: (בראשית ג) ט וַיִּקְרָא ה' אֱלֹקִים, אֶל-הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה.
כאשר מייסד חסידות חב"ד, אדמו"ר הזקן, ישב בכלא, נכנס אליו בתחפושת של חוקר, שר הפנים הרוסי. הוא בא להתרשם בעצמו מן האסיר שהעלילו עליו כי הוא מתכנן מרד בממלכה הרוסית. לאחר כאילו חקירה של כמה דקות, שאל השר את הרב לפשר הקריאה הזאת של ה' לאדם הראשון; וכי לא ידע היכן נמצאים אדם וחוה? אדמו"ר הזקן השיב כי ה' לא רצה להבהיל את האדם בהתגלות פתאומית, ולכן קרא לו. את פירוש רש"י אני מכיר, השיב השר, אני מבקש לדעת מהו ההסבר של הרב לקריאה הזאת.
קראתי ואין עונה >
האדמו"ר נעץ מבטו בשר והשיב: חי לו אדם בעולם הזה כך וכך שנים (כאן נקב בגילו המדוייק של בן שיחו) הקב"ה חנן אותו בכשרונות והעניק לו את הזכות לכהן כשר הפנים של ממלכת רוסיה, אבל בכל יום הקב"ה פונה אליו בקריאה אַיֶּכָּה? האם אתה מנצל נכון את הכשרונות והמעמד שהענקתי לך? האם אתה מנצל את מעמדך הבכיר כדי לשפר את העולם אשר בראתי, להרבות טוב וחסד בעולם? בפסוק הראשון של הפטרת השבוע אנחנו קוראים (ישעיהו מג): [כא] עַם-זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ.
זהו תפקידנו בעולם, לספר תהלות ה'. לאמתו של דבר, עצם קיומנו בעולם מספר את תהלות ה', שרק בכוחו אנחנו ממשיכים להתקיים. אבל מיוזמתנו, בפועל, אומר הנביא, זה לא כל כך קורה; אנחנו לא מספרים תהלות ה': [כב] וְלֹא-אֹתִי קָרָאתָ, יַעֲקֹב: כִּי-יָגַעְתָּ בִּי, יִשְׂרָאֵל. על כן קובל הנביא במקום אחר (פרק נ): ב מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה--הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת, וְאִם-אֵין-בִּי כֹחַ לְהַצִּיל; הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם, אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר, תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם, וְתָמֹת בַּצָּמָא.
הזוהר קושר בין וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; בפרשתנו לבין הקבילה: מַדּוּעַ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה: וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה, ר' אלעזר פתח (ישעיה נ) מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה--הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת, זכות מיוחדת יש לישראל, שבכל מקום שנמצאים, הקב"ה נמצא עמם. הקב"ה נמצא (לא רק עמם אלא אף) ביניהם ומתפאר בעמו ישראל. זהו שכתוב (שם מט, ג) יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר.
ולא עוד אלא שישראל (בעצם מציאותם בעולם) מאמתים את האמונה בה', על הארץ. ישראל משלימים את השם הקדוש (שבלעדיהם, חלילה, אין משמעות לשם ה'). שכאשר ישראל מתנהגים כראוי על-פי רצון ה', הם משלימים כביכול את השם הקדוש. וכאשר ישראל אינם מתנהגים כראוי בעולם הזה התחתון, נוצר כביכול פגם בשם הקדוש למעלה וזה גורם גלות של בני ישראל. כביכול נוצר נתק בין בני ישראל למטה בעולם, ובין שורשם הרוחני.
ולמרות שישראל בגלות, הקב"ה נמצא בתוכם והוא ממתין להתכנסותם יחדיו בבית הכנסת, וקורא להם (ירמיהו ג): [כב] שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם; אגב, מכאן למדים שכאשר שבים אל ה', הוא מקבל אותנו בשלמות למרות שאנחנו עדיין שובבים. אלא שאין מי שמאזין לקריאה ולכן אין מי שעונה כמו שממשיך הזוהר:
ואין מי שמתעוררת רוחו לקול הקריאה, לכן הקב"ה קובל: מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה, אין מי שמתעורר לקול הקריאה.
לא אחת עמדנו בעבר על העובדה שהמדינה הזאת לא החליטה מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה. לכן, על סף גיל ששים, גיל הזקנה לפי חז"ל בפרקי אבות, היא עדיין נוהגת כנערה שעדיין לא החליטה אם היא כבר בוגרת או שמא עדיין ילדה. כאשר יש יעד מוגדר שאליו חותרים, אפשר למדוד כל פעולה או מחדל אל מול השאלה האם הם מקדמים אל היעד או שמא להיפך. כאשר אין יעד, יש אלפי יעדים לפחות. כמספר בעלי הדעות, כך מספר היעדים. אז גם אם הצליחו במשהו, איך נדע אם זו באמת הצלחה?
בתנאים כאלה, שום ממשלה אינה יכולה להצליח. מלכתחילה אין לה סיכוי, כי אינה יודעת לאן בעצם היא אמורה לחתור. וגם אם תהיה הצלחה בתחום א' או ב', זו תהיה הצלחה נקודתית, טקטית, ותמיד יימצאו בעלי דעה שיבטלו את ההצלחה כעפרא דארעא, בטענה שזה לא היה היעד הנכון, לפחות לא לעת הזאת...
את הפתרון מציעה לנו פרשת השבוע: אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַה' ובכך זוכים ליעוד (שמות כה): [ח] וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם. לחיות במצב של וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם, באופן קבוע, הוא היעד שאליו עלינו לחתור. כאשר את זה נעשה, כל מעשה או מחדל ייבחנו על-פי מודד אחד, האם הם מקדמים אותנו אל היעד או שמא, חלילה, להיפך.
ונסיים בתפילה כי מיד ממש יקיים ה' את דברו מפי ישעיהו הנביא בהפטרת השבוע: [כב] מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ, וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ; שׁוּבָה אֵלַי, כִּי גְאַלְתִּיךָ. [כג] רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי-עָשָׂה ה', הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ, פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה, יַעַר וְכָל-עֵץ בּוֹ: כִּי-גָאַל ה' יַעֲקֹב, וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר.
ואז בלי ספק, יהיה רק טוב ליהודים וממילא גם לכל האחרים.