בבית המלאכה הקטן, ברחוב ז'בוטינסקי בתל אביב, אפשר לשמוע את קצב פעמי ההיסטוריה הלכה למעשה. שעון הזמן מתקתק שם 24 שעות ביממה.
זהו "בית היוצר" לשעונים עתיקים של אהוד מרקסון (52), מנהל-חשבונות במקצועו, שהחליט ביום בהיר אחד להמיר את הטבלאות החשבוניות בספרות חיות ומתקתקות. את "ההסבה המקצועית" עשה מרקסון, יליד אנגליה, בדיוק לפני 12 שנה. היה זה בטורונטו שבקנדה, כאשר נזדמן לו, בוקר אחד, לפקוד שם בית-מלאכה לשעונים עתיקים. מרקסון, שנטל לידיו אחד מהם, התאהב בו ממבט ראשון ומאז, מסתבר, מתנהלים חייו מסביב לשעון.
האמת היא שלמרקסון היו, עוד משחר נעוריו, ידי-זהב. עם ידיים שכאלה והרבה הרבה סבלנות וכושר-התמדה שבהם ניחן - היתה הדרך להצלחה פתוחה לפניו. הוא הפך עד מהרה לדמות מוכרת אצל בעלי הגלריות לשעונים עתיקים בטורונטו, כשהוא מכתת רגליו מאחת לרעותה ומלקט בהן שעונים שעצרו מלכת. את השעונים היה נוטל לביתו ומפיח רוח-חיים בכאלה שמנגנונם השתבש, שחלקיהם אבדו, או שפניהם נשחקו. משתוקנו השעונים, היה מרקסון נוהג להחזירם לבעליהם, כשהוא רואה, כמובן, שכר בעמלו.
משהיו המעות מצויות בכיסו, נהג מרקסון לרכוש שעונים עתיקים, וכך צבר, אחד לאחד, מן המתקתקים-המתקתקים האלה.
סיורים מרובים
כשעלה ארצה, לפני מספר חודשים, הביא עמו, כמובן, את אוסף השעונים הגדול שלו. שעונים אלה נתגלגלו לידיו בסיוריו המרובים בחוות הפזורות ברחבי קנדה, במכירות פומביות ובשוקי-עתיקות.
כאן, בבית המלאכה הקטן שלו, העמוס לעייפה בשעונים, מצויים גם כלי-מלאכה עתיקים ומיוחדים, שבהם נהגו להשתמש במאות ה-18 וה-19. ולצידם של אלה - ספרות מקצועית ענפה, שבה נעזר מרקסון, חדשות לבקרים, כדי להשלים ולעדכן את היידע הרב שצבר.
אל בית המלאכה שלו נוהרים, בצד אספנים ותיקים, גם כאלה שזכו באורלוגין מירושה או מקנייה, ומבקשים להחיותו. "הדוקטור לשעונים עתיקים" - כפי שהוא מכונה בחוג מכריו - עושה כל שלאל ידיו כדי להפיח בשעון המת, חיים.
שעון-שעון וסיפורו: הנה, למשל, אורלוגין אנגלי, משנת 1600, המתאר את מצב פני הירח בימי החודש השונים והסימון מתי ניתן לצאת להפלגות. במזג-אוויר סגרירי מופיעה בו תמונת ים סוער ואניה טובעת; במזג-אוויר מאיר-פנים מופיעה תמונת ים שליו ורוגע. ככלות הכל, מדובר בתקופה שבה שלטה באנגליה גאוות הים...
שעון אחר, משנת 1650, אף הוא מאנגליה, מונע על-ידי מנגנון המורכב מ... מעי-חתול; ואילו שעון משנת 1800, שהורכב באוסטריה, חביב עליו במיוחד. השעון, שהורכב בידי אמן, נתמך בעמודי-שיש לבן, הניצבים על כן של עץ. השעון מקושט בצדפים ובחלקו העליון חלון-זכוכית, שמבעדו נשקפים פרחי-בד צבעוניים.
אוסף של "שעוני וסטמינסטר" ממלא את אחד המדפים שבבית-מלאכתו. אלה שעונים אנגליים, מסוף המאה הקודמת, המשמיעים את נעימת ה"ביג בן". ויש גם שעון מ-1890, מהיער השחור בגרמניה, שבסיסו עץ ומחוגיו עשויים עצמות.
האורלוגין העתיק
השעונים העתיקים יותר, מן המאה ה-17, מופעלים באמצעות משקלות. באחדים מהם כבר הצליח מרקסון להפיח רוח-חיים, אף כי אין הם מדייקים ביותר. אחד מהם מזכיר להפליא את השעון העתיק ביותר הידוע כיום: זהו אורלוגין משנת 1350, שמוצאו בגרמניה.
בעצב מגלה לנו מרקסון כי כיום אין מצויים כמעט חלקים משעונים עתיקים. הוא נאלץ לייצר בעצמו חלקים, כמו גלגלי-שיניים, ולשחזר מהם את השעונים העתיקים. מרקסון עושה זאת כשבידיו מחרטה מראשית המאה הקודמת, שאותה הצליח לרכוש מאיכר, באחד מסיוריו הרבים בכפרים שבצפון-קנדה.
השעון האהוב עליו ביותר הוא דווקא אורלוגין "מודרני", עם "נשמה יהודית", שהורכב לציון 25 שנה לאירגון העבודה היהודי בטורונטו. על השעון הזה חקוקות באידיש המילים: "ארגון העובדים האידישאי, טורונטו 1925". השעון, תוצרת ארה"ב, מעוטר ב...דגל כחול-לבן.
לפירוקו ולהרכבתו של שעון עתיק הוא מקדיש, לעיתים, מאות (!) שעות. בלחש הוא מוכן לגלות לנו כי מחירו של שעון כזה (מהמאה ה-18 למשל) נע כיום בין 25 ל-30 אלף שקל. אבל, את השעונים המצויים באוסף הפרטי שלו, הוא אינו מוכן למכור אפילו במחיר שכזה. ריתמוס הזמן העתיק יוסיף, אפוא, לתקתק בבית המלאכה של מרקסון בקול מתנגן חרישי, גם כאשר, מבעד לחלון הבית הסמוך, ימשיך קצב ה"האוס" המודרני להחריש אוזניים.