דמוקרטיה אבודה בעבודה

ראשי מפלגת העבודה שרוממות הדמוקרטיה בפיהם, המשתבחים בפריימריז שלהם, ראוי שיקראו את ממצאי מחקרו של פרופ' אבי דגני ממכון גיאוקרטוגרפיה, שהשווה בין ההרכב הדמוגרפי של בעלי זכות הבחירה לכנסת, לבין בעלי זכות הבחירה לפריימריז של העבודה. הממצאים מדהימים: בעוד שבני הקיבוצים והמושבים מהווים רק 7% מכלל הבוחרים לכנסת, הרי שבקרב מתפקדי העבודה הם מהווים כ-22%. כלומר, משקלם בקרב מתפקדי העבודה גדול פי 3 ממשקלם באוכלוסיית המצביעים לכנסת. ייצוג כפול במפלגת העבודה יש גם לערביי ישראל 22%, בעוד שהם מהווים רק 11% מכלל בעלי זכות הבחירה לכנסת (ראוי לציין ששיעור הערבים באוכלוסיית ישראל כפול כ-20%, אך עם שיעור גבוה של ילדים שעדיין אינם בעלי זכות בחירה). ממחקרו של פרופ' דגני מתקבל הנתון המדהים ש-44% מבעלי זכות הבחירה בפריימריז של מפלגת העבודה הם ערבים וקיבוצניקים, בעוד שבקרב כלל בעלי זכות הבחירה לכנסת שיעורם מגיע ל-18% בלבד. התוצאה מהעיוות החמור הזה הוא שקבוצות האוכלוסייה הגדולות של ישראל סובלות מתת ייצוג במפלגת העבודה, כמו האוכלוסיות החלשות, העולים החדשים, תושבי הערים וכו'. זהו פרצופה האמיתי של מפלגת העבודה, המתיימרת לייצג את כלל הציבור הישראלי, אך הפכה במרוצת השנים למפלגה סקטוריאלית שכמעט מחצית מחבריה הם ערבים ובני קיבוצים. קלסתרה של החברה הישראלית מתעוות ביתר-שאת בראי העקום של מפלגת העבודה, כאשר מתוך 103,000 חבריה, צפוי שרק כ-60,000 מהם ישתתפו בפריימריז, כך שהמיעוט הזעום הזה, שמלכתחילה רחוק מלייצג את האלקטורט הישראלי, יהיו בעוונותינו אלה שייבחרו את שר הביטחון ואולי גם את המועמד לראשות הממשלה, וזאת בתקופה מהקשות ביותר לישראל, כשהפצצה האירנית מאיימת על קיומנו. זאת ועוד, ובבוא היום, כשאותם מתפקדים יבחרו את המועמדים שלהם לכנסת ישראל, הרי שבכנסת יכהנו ח"כים שייצגו אינטרסים של אחוז זעיר מאוכלוסיית ישראל. לכן שאיש לא יופתע אם בבחירות הקרובות יצביעו יותר ויותר ברגליים מאשר בקלפי, ואז נתגעגע חלילה לשיעור ההצבעה של 63% שהיה בבחירות האחרונות. והפתרון למצב הבלתי נסבל הזה איננו בשמים, אלא בשינוי שיטת הבחירות והממשל.