אשמת הח"כים והעיתונאים

מכל הסיפורים שמסתובבים סביב פרשת קצב, יש לי משום מה תחושה שאני היחיד במדינה שלא ידע שקצב הינו סוטה מין. מסתובבים סיפורים שחברי כנסת ידעו ושתקו, שלא מעט עיתונאים ידעו ושתקו. לעיתונאים יש לפחות הגנה לכאורה כי בהיעדר תלונה רשמית הם מנועים היו מלכתוב משהו שעלול להיות בחזקת הוצאת לשון הרע, אם כי מצד שני, לא נראה שעשו מאמץ לחקור את הנושא. מעניין היה לחקור אם גדולי העיתונאים הצעקנים נגד קצב בתקשורת היו אלו שידעו על מעלליו. אם חריפות ההתבטאויות נגדו אינם אלא ביטוי למצפון מיוסר, במקרה הרע פחות, או ניסיון חיפוי על מחדלם במקרה הרע יותר. לחברי הכנסת אין כל הגנה. מי שידע ושתק, והיה שותף לבחירתו של קצב לנשיא במקום להקיא אותו מכנסת ישראל, אשם. והם ידעו, אם לא כולם, אז לא מעט מהם. כל מי מהח"כים שידע אשם באי מניעת פשע, אשם בכל המקרים שלאחר בחירתו של קצב לנשיא, אשם גם באותם מיקרים שהיו נמנעים אם היו מקיאים אותו מכל עמדה של השפעה וכוח הרבה קודם. כל מי מהח"כים שידע אשם בהפרת אמונים. מי שהיה שותף למינויו של סוטה מין לתפקיד הנכבד של נשיא המדינה, הפר את אמון הציבור. איני יודע מה היו שיקוליו של כל ח"כ שהצביע בעד מינוי של קצב לכהונת הנשיא, אך אף שיקול לא נראה לי שיצדיק מינויו של סוטה מין לכל תפקיד של נבחר ציבור, קל וחומר לתפקיד הרם מכולם.