נושא השירות בצה"ל, או נכון יותר, אי-שירות בצה"ל, הפך להיות אחד הנושאים שעל סדר היום הציבורי זמן רב יחסית. במדינה שכל שעה מתחלפות החדשות וסדר היום הוא, בעצם, סדר השעה, ראויה לציין העובדה שהשירות בצה"ל ממשיך להעסיק את התקשורת ואת הציבור. ויש הצדקה גמורה בכך.
עם זאת, בלהט הויכוח והדעות הסותרות, נזרקים לאוויר המזוהם ממילא, הצעות ופתרונות המעלים שאלה מאוד עקרונית? האם ברור לכל מהי השתמטות? האם היא בכלל קיימת? ואם כן, מדוע היא קיימת? זו סוגייה מרכזית שיש לברר אותה לפני שאצים רצים להציע פתרונות פופוליסטיים, במקרה גרוע, או בלתי ריאליים לחלוטין, במקרה הטוב.
בידיעה שהובאה במעריב נאמר "השתמטת? תשכח מלהתקבל לעבודה בעיריה". נכון שזה נשמע הגיוני וטוב? אין ספק שראש עירית מעלות שהציע זאת הוא בעל כוונות טובות. אך המציאות, מה לעשות אחרת.
אין השתמטות מצה"ל. זו אמירה שתקפיץ, אולי, כמה אנשים, אך זו העובדה. מי שלא משרת בצה"ל, נכלל באחת מן הקבוצות הבאות:
- אוכלוסיות שפטורות, על-פי חוק מדינה מלשרת בצה"ל: ערבים ומי שהוגדר כתלמיד ש"תורתו אומנותו".
- בני גיוס שלא מסוגלים לשרת מטעמים בריאותיים, ושנבדקו על-ידי ועדות רפואיות של צה"ל, וקיבלו פטור, כדת וכדין.
- אי-התאמה לשירות. יש אוכלוסיות שמוגדרות כך על-ידי צה"ל. אין כאן המקום לפרט מי משתייך לקבוצה זו, אך עובדתית היא קיימת, ואלה המשתייכים אליה, קיבלו פטור מלשרת.
אלה העובדות. אם תיעשה בדיקה עניינית ורצינית, יתברר שהרוב המכריע של אלה המוגדרים משתמטים משתייכים לשלוש הקבוצות הראשונות שלעיל. מי שהפך אותם "משתמטים" הם מוסדות המדינה העליונים, קרי הממשלה והכנסת. אותם "משתמטים" לא החליטו להפר חוק בהמוניהם ולסרב להגיע לבסיסי צה"ל. החוק הוא שפוטר אותם.
אי-לכך, מדוע להלין כלפיהם? יש להלין כלפי אלה שלא מסוגלים להתעלות מעל לשיקולים פוליטיים אינטרסנטיים, ולחייב את כ ו ל ם לשרת. מי מונע ממשלות ישראל לדורותיהן לגייס את הערבים, ואת החרדים? שתי האוכלוסיות הללו מקיימות את החוק בעניין זה, כלשונו וכתבו.
לגבי אלה שלא משרתים מטעמי בריאות, נדמה שיש הסכמה רחבה שהם לא אשמים בכך שחלו במחלה זו או אחרת. למקרא משפט זה, ודאי יהיו שיקפצו ויאמרו: "יש המון שיודעים לעשות 'הצגות' ומקבלים בקלות פטור משרת. יתכן מאוד. מי שאשם, גם במקרה זה, זה לא החייל עצמו, אלא מי שנותן לו את ההכשר הרפואי לא לשרת, היינו פטור, כדת וכדין. יבדוק צה"ל את עצמו ויסיק את המסקנות. עד לשינוי המיוחל הזה, גם אלה המשתייכים לקבוצה זו לא משרתים משום היותם פטורים, כאמור, על-פי חוק.
לאחר ההסבר הזה, נראה את מר בוחבוט, ראש עירית מעלות, לא מקבל לעבודה אדם משום שהיה פטור משירות צבאי, על-פי חוק. תביעה משפטית, והיה ותהיה, דינה שתורה לראש העיר לקבל לעבודה את התובע. אסור להעניש את אלה שמקיימים את החוק. יתרה מזו; אם מר בוחבוט לא יקבל אותם לעבודה, וגם אף אחד אחר, סופם שיהפכו נטל כלכלי על החברה, נסמכים אל תקציבי הרווחה של העיריות והקופה הציבורית.
המסקנה היא, שהצעות מן הסוג שלעיל כדי להתמודד עם ההשתמטות, לא ריאליות, בלשון המעטה. יש לבחון את שורש הבעיה ולתת מענה מציאותי.
השירות בצה"ל חייב להיות חובה לכולם, אגב, כפי הגדרתו המקורית. קיומו של צה"ל אינו לוקסוס של חברה שאין לה מה לעשות עם בניה הצעירים, או עם כספיה. זהו דבר הכרחי, לצער כולנו, כי ישראל עדיין לא הגיעה למנוחה ולנחלה.
את כל הטענות יש להפנות למנהיגות. זהו המנדט שלה, לאכוף את החוקים לגבי כולם. בהימנעותה מכך, היא חוטאת ליעודה, וחמור מכל, גורמת לריב ומדון בתוך החברה.