פשוט קל וקליט, הרי כולנו יודעים ומודעים לאימרה אשר היא כותרת המאמר, חכם הוא זה הרואה את הנולד. מאידך איננו מפנימים או מסרבים להכיר בפועל היוצא של אימרה זו גם כן והוא כי קיימת אפשרות כי זה אשר אינו רואה את הנולד הוא טיפש. משונה, כה ברור עד כי נעלמה עובדה זו מעינינו, כך למצער משתמע מהתנהגותנו.
הרחבתו של מאמרי הקודם "דרג חוסר הכישרון" הינו מאמר זה הבא להראות כי המושג "דרג חוסר הכישרון" הינו חוק גג מנהלי המסתעף לתתי-חוקים מנהליים נוספים הנובעים ממנו ואחד מהם, בולט ומרכזי בחשיבותו הינו חוסר הכישרון והיכולת אצל פרטים מסוימים לצפות את העתיד לבוא בעודם מופקדים על תחזיות מושכלות של העומד להתרחש. הבה ניתעלם לרגע מאגדת העם היוונית "החביבה" אודות פרומתאוס, היא אינה סותרת את הנאמר כאן. היוונים לא טענו כי העתיד הוא נסתר, היוונים גרסו שם כי לא תמיד משתלם לדעת את העתיד, הוא עלול להיות לעתים מאד מתסכל ואכן צדקו בכך.
לאותם אלו הנצרכים להגדרת "דרג חוסר הכישרון" נאמר כי זה הינו כולו נושא אישי בין האדם לעצמו, בין אופיו או לחסרונו ככזה. ככלל ובהקשר לנושא מאמר זה, הגדרה זו הינה חוסר יכולתו של הפרט המצוי בעמדת הניהול או ההשפעה להעריך נכוחה את תוצאות מעשיו על מעמדו המדרגי-האישי וכן על מצבו של האירגון עליו הוא מופקד, תוך לקיחת סיכון מחושב למראית עין, אך למעשה שגוי או בילתי אחראי וזאת פעם אחר פעם עד בוא הכישלון.
ככל שאדם מתקדם בגילו ועבר מדרגי עיסוק רבים ואף מוצלחים במעלה הסולם הכלכלי-העיסקי, סיכוייו להגיע לדרג חוסר הכישרון שלו הם משמעותיים יותר ואז עומדת בפניו ברגיל "הברירה הטיבעית" הקשוחה לעבור לתפקידי רוחב או להתנדף. במגזר הפוליטי המצב שונה, דרישות הסף למפרע נמוכות יותר וכישלונות מוכחים גם בשלבי פעילות ראשוניים אשר בוודאות היו מטואטאים הצידה בהיותם במגזר העיסקי, נישאים במעלה המדרגי הפוליטי עקב גורמים אחרים לא-רלוונטיים, אשר אינם קשורים בהכרח בטיב ביצועיהם אך קשורים גם קשורים ביחסיהם האישיים ובנאמנותם הבלתי מסוייגת למיטיביהם.
כמובן שאיננו אמורים לערב את מושג 'השרידות הפוליטית' הנעשית ממניעי "עשייה לבית", אישית ואנוכית גרידא, ל'כישורים פוליטיים' מתוחכמים אך הוגנים האמורים להטיב ולשרת את ציבור הבוחרים. למרות שקיימת חפיפת מה בין שני המושגים ולמרות שישנם אלו מהקלוקלים בציבור הישראלי הרואים ב'שורדים הפוליטיים' את מושא הערצתם, ההבדל המהותי הוא ברור וחד.
הסיבה לצבירי כישלונות רבים כל כך בממשלה ובכנסת העכשווית היא כי רבים מאלו המכהנים בהן כיום אותרו ככישלונות בשלבי "חוסר הכישרון המדרגי" עוד במפלגות האם שלהם, אך פסחו על שלב הברירה הטיבעית הפוליטית בעריקה המונית למפלגת קדימה אשר איפשרה להם לזרוח שוב ללא תלות בהעדר כישוריהם הקודמים באותו זמן נתון.
אולמרט הוא דוגמא מצויינת לנאמר כאן, ממקום 36 חסר סיכויי השרידות ברשימת הליכוד הוא ביצע קפיצת צפרדע לוליינית למקום השני בקדימה וכך גם שימון פרס ממפלגת העבודה אשר נדחף הצידה בימי פרץ העליזים ושיקם מעמדו המדרגי עקב עריקתו לקדימה.
אלה ואחרים השיתו יהבם על תגמולי נאמנותם התלויה בדבר לאריאל שרון אשר היווה עבורם מקפצה שיקומית אשר תחלצם מהבוץ המדרגי פוליטי בו שקעו. תופעת "אולמרט והחברים" המעתיק נאמנה את דוגמת שרון, המרומם כשלונות פוליטיים חסרי כישרון צורמים אך מאידך שורדים פוליטיים מיקצועיים, גם הוא בבואה נאה לנאמר כאן.
תורת המנהל המודרנית אינה מכירה כלל בנושא הנבואה וראיית נסתרות העתיד. כיום תורת "ניהול הסיכונים" מחליפה ובהצלחה רבה את "הנביאים" מקדמת דנא. תורה זו מהווה שלב מכריע בין השלבים המובילים לקבלת ההחלטה המושכלת ע"י הדרג המבצע.
לכאורה אין לתאר פעילות עסקית או פוליטית מודרנית ללא השקעת הזמן והמאמץ הנדרשים בניהול הסיכונים העומדים בפני הארגון. לכאורה, משום שהתנהלות ממשלות ישראל בעשורים האחרונים מוכיחה חזור ושוב כי חיזוי העתיד לבוא כתוצאה ישירה ועקיפה של פעולותיהן בכרוך למצב הגלובלי המשפיע עליהן, הינו כושל בצורה מחפירה או שאינו קיים כלל ועיקר. דומה כי תחושות "בטן" של מנהיגינו אשר במבחן התוצאה הוכחו כשגויות, מחליפות שיקול דעת רציונלי של צוותי חשיבה האמורים לשבת אל המדוכה ולהגיש לדרג המחליט את החלופות האפשריות בקבלת ההחלטה וזה, חובתו לשלב בתהליך קבלת החלטותיו שיקולי חלופות אלו.נ הדוגמאות הבאות ימחישו בבירור את הנאמר לעיל.
הסכמי אוסלו
הנאיביות חסרת כל שיקול דעת רציונלי של תופרי ההסדר (הביטוי זה כאן אינו מקרי) מהצד הישראלי אשר הביאה להסכם אוסלו הינה מדכדכת אך יותר מכל מאיימת על קיומנו.
האם לא היו אלו מודעים לכוונות עראפת להשמדת ישראל? ידעו. האם לא היו מודעים ל"תאוריית השלבים" הפלשתינית אשר חוצרצה בכל הזדמנות ובריש גלי לפני ההסכם? ידעו. האם לא השכילו להבין כי הנשק שסיפקה ישראל יופנה במהרה נגדה? לא הבינו.
האם לא השכילו להבין כי "חבורת טוניס" הערפתית הינה חבורת זאבים טורפים המשחרת לטרף הקל, היא ישראל? לא, לא הבינו. האם לא הבינו כי בהעדר מנגונוני פיקוח בעלי שיניים על ביצוע מדוקדק של ההסכם יהפכו עראפת לפדיחת המזרח התיכון? לא להאמין, אך לא הבינו. האם היו מתריעים בשער אשר הצביעו על הכשלים בהסכם זמן רב לפני חתימתו? היו, מאות אלפים מהם. האם הכישלון המוכך והברור קבל עם ישראל ועולם של הסכם אוסלו א' היה מספיק ע"מ לסגת מיידית מהסכם אוסלו ב'? כמובן, אך לא כך הווה.
כמה עוד שאלות רטוריות כגון דא חייבות להישאל לפני שנפנים כי מנהיגינו דאז היו הוזים וחולמים בעלי כוונות טובות (אולי) אך חסרי כישורים בסיסיים בניהול משא-ומתן וסיכוניו העתידיים? כמה נחוץ עוד כי נבין ששיקולי יוקרה אישית המעורבים בפנטסיות הזויות המעורבות בחוסר כישרון וכישורים בסיסים הם שהדריכו את מנהיגינו בהביאם על ראשינו צרה לדורות זו?
מחקרים מראים כי זכרונו של הדג מחזיק אך כ-5 שניות ואז מתפוגג. טורפי הדגים חוגגים על עובדה זו, הדג המסכן אשר חווה את טריפת שכנו אך לפני 5 שניות משכשך בשמחה לעבר מלתעות הטורף. חבל, המסכן שכח. שימון פרס, אדריכל אוסלו הכישלוני, זוכה לכל הכבוד והיקר שמדינת ישראל מסוגלת להעניק, למרות האסון שהביא עלינו וזה כולל את אובדן חיי המאות משני הצדדים. נו, מה לעשות גם המסכנים שלנו בעלי הזיכרון הדגיגי שכחו.
הנסיגה מלבנון
ישראל היתה חייבת לסגת מלבנון, על כך אין עוררין. אך מעשה שטן, חוסר הכישרון אשר בא לידי ביטוי בחוסר המסוגלות לחזות את העתיד להתרחש הפך את קערת לבנון על פיה. שוב מקרה קלאסי בו למרות כל הכוונות הטובות של השליט הולכנו כולנו לאש הגהנום.
האם לא היה ניתן לצפות כי עקב הנסיגה המבוהלת, הבלתי אחראית בעליל, יווצר ואקום אשר ימולא ע"י גורמים עוינים? ללא כל ספק ניתו היה. האם היה ספק כי הגורם שישתלט על דרום לבנון יהיה החיזבאללה אשר לא היה גורם חדש בזירה באותו הזמן? ללא כל ספק. האם היה ספק כי נסיגה מבוהלת תיתפרש בכל העולם הערבי כבריחה מבוהלת? לא, לא היה ספק. האם ניתן היה לצפות כי בריחת ישראל מלבנון תהווה עידוד לפלשתינים לפתוח במרד עממי? בהחלט ניתן היה.
האם ניתן היה להעריך כי לאור שליטת החיזבללה בדרום לבנון ולאור מטרותיו במוצהרות, יבער הגבול במוקדם אם במאוחר? כמובן. האם נטישת צד"ל היוותה תמרור אזהרה למשת"פים וללא כל ספק תרמה לשנות הקטל הראשונות האיומות של האינתיפדה עקב קשיי השב"כ? ללא כל ספק. ולבסוף, האם היו התראות מסיביות ע"י גורמים רבים בישראל כי כך יהיו תוצאות הבריחה המבוהלת? אכן כן, לאלפים.
אם זה אינו חוסר כישרון (הרי כישורים היו למכביר) איננו יודעים כישרון מהו. ושוב הריטואל הישראלי חוזר בכל ביטויו הדגיגי. אלפי הרוגי האינתיפדה השניה ומלחמת לבנון, משני הצדדים, אשר ניתן למתוח קו ישר וברור מכישלי הבריחה המבוהלת אז אליהם, לא היצליחו לרענן זכרונם של דגיגי ישראל מחוקי הזיכרון והכישלונר דאז זוכה כיום לעדנה מחודשת כאילו דבר לא ארע.
פינוי גוש קטיף וצפון השומרון
לא רק הגרוש של יהודים מישוביהם הוא בעייתי, מחריד ומסוכן ואשר מהווה תקדים לגרוש יהודים מכל אדמת ישראל והלה כולל גם אותם אשר בתחומי הקו הירוק, אלא כל התנהלותנו מאז ולאור תוצאות הגרוש המערערות את יסוד קיומה של מדינת ישראל, מעידה על התעלמות מדהימה מהמציאות של חלקי אוכלוסיה במדינתנו המדשדשים כ"זומבים" ניפגעי אירוע מוחי ומשכך, חסרי יכולת חשיבה ורצון עצמי.
הכיצד בדיוק חשב וחישב אדריכל הגרוש כי זה הגרוש ישפר את מצבה הביטחוני של ישראל, כטענתו על כל גבעה ותחת כל עץ כמוש? אז אמר, ואנו בלענו ובשקיקה רבה. האם החמאס לא הצהיר השכם וערב על כוונותיו בנוגע לרצועת עזה לאחר הגרוש? אמר גם אמר.
האם לא היה ברור כשמש בצהרי היום כי החמאס יתחזק ויתחמש משאך ייפרץ ציר פילדלפי לאחר הגרוש? מי שלא ידע שיקום. האם לא היה ברור כי חיי יושבי יישובי הנגב המערבי יהפכו לגהנום עקב ירי קסאם ופצמ"רים? ידוע היה גם ידוע. האם מאות אלפים במעשה ויותר מכך במחשבה, לא התריעו ביאוש כי אנו מביאים את חמאסטן על ראשינו? אפילו זבובי הקיר כבר היו מודעים לכך. האם לא היה ברור כי גרוש צפון הרצועה יקדם את ירי טילי החמאס לעבר אשקלון? גם זה היה ידוע.
ואף על-פי כן, "המנהיג", בנחישות וברגישות של דוב גריזלי מורעב הטורף ארוחת סלמון, כאשר הדגל השחור של החקירות מתנפנף מעליו בגאון, הראה לנו הדגיגים מהיכן משתין הדג הטורף וחמור מכך להיכן, עלינו כמובן. כך או כך הוא יוצא רע. אם היה מודע לאפסות המעשה הרי שביצע בעם ישראל מעשה נוכלות קולוסלי ובלבד שיציל את עורו. אם היה חסר כישרון להבין את השלכות מעשהו? ובכן, הינו דוגמא חיה ולא סימפטית לנאמר בכתבה. הקדוש-ברוך-הוא הרחמן והרחום מונע מעמנו את קבלת התשובה.
אם בכך היה נעלם נושא הגרוש (ההתכנסות מגיגית הכביסה) מסדר הים הפוליטי זה היה רע מספיק אך היה בכך נחמה פורתא דהיינו, כשלנו אך למדנו את הלקח ומשכך נפנה לנתיב אחר פרגמטי יותר. אך אנו כמו אנו, מעשה שטן, אותו "נחום תקום" של הגרוש חורץ לשונו המשולשת נגד עם ישראל ע" המיעוט בעם. אולמרט, הוגה ומקדם רעיון הגרוש של אז מנצל מעמדו חסר הכיסוי לקדם את אותו רעיון העיוועים שוב. אין חשיבות כבר באם רוח עיוועים זו מקורה בחוסר כישרון או תשוקה עזה לשרידות פוליטית על גבו וחשבונו של עם ישראל, ממש-ממש כמעשה רבו הנבצר, כל הסימנים אכן מראים כי המדובר כאן בחוסר כישרון הכרוך בעוד תרגיל של שרידות אתרוגנית פוליטית ותו לא.
סיכומו של נושא
השכם והערב קמים ביננו אותם "רואי שחורות, משביתי שמחות ומנפצי האשליות" ובאותות ובמופתים מוכיחים לנו מבעוד זמן, כי מנהיגינו טועים ומטעים, כי אינם מסוגלים, אם ביודעין או עקב אטימותם וחוסר כישרונם, לתחזית מושכלת של העומד לנחות על ראשינו וכי מעשיהם מובילים אותנו לאבדון. ומה עושים אנו? פוטרים אותם כמשוגעים, אינטרסנטים, מתסיסים, פשיסטים, פרנואידים ופלגנים. וכאשר מתממשת תחזיתם של רואי השחורות, אלו אשר לאמיתו של דבר הינם המוכשרים ביננו, אלו אשר עדיין לא הגיעו ל"דרג חוסר הכישרון", אלו אשר דעתם עדיין צלולה ולא נשטפה אחר תעמולתם שטופת האינטרסים האישיים של מנהיגינו ועוזריהם חסרי המצפון והיושרה המינימלית מהמדיה וארגוני השמאל הקיצוני, מה עושים אנו? טומנים ראשינו בחול הטוב והמטיב ומתעלמים. כאילו ובכך יעלמו צרותינו.
ובכן צרותינו לא יעלמו סתם כך, יש מאין. האיסלאמיסטים, אשר ראוי היה כי נלמד מהם הלכות נחישות ונאמנות לאידאולוגיה וחזון, ידאגו, תמיד, כי בעיותינו ירדפונו, תמיד, עד שלא נשכיל מתוך יוזמתנו אנו לצפותם ולסכלם מבעוד מועד.
הזמן הגיע כי נכיר בעובדה שהתעלמותנו מהמוכיחים בשער, מימין ומשמאל, אלו הכותבים על הקיר את העתיד לבוא עלינו מסכנת את עצם קיומנו כעם חופשי בארצו בעתיד הנראה לעין. עלינו להאזין למוכיחים אותנו משמאל בנוגע לכשלים החברתיים בה נתונה החברה הישראלית ובוודאי להאזין למוכיחים מימין המתריעים על הסכנות הקיומיות הביטחוניות האורבות לפתחנו. ביום פקודה עלינו לתת קולנו לאותם אלו אשר טובתנו כולנו היא המדריכתם בפועלם ואשר מחזיקים בכישורים וכישרון המאפשרים להם לשרת את הציבור נאמנה.