דרכי טיפול באנדומטריוזיס

נשים רבות סובלות מהתסמינים של אנדומטריוזיס לאורך שנים והמחלה אף נוטה להחמיר עם השנים. אין כיום טיפול שמרפא לחלוטין את המחלה, למעט מקרים בהן הנגעים ממוקדים במקום אחד ונכרתים באופן מלא. ישנם טיפולים תרופתיים וניתוחיים, שמשיגים הקלה משמעותית של התסמינים ואף משפרים את הסיכוי להרות. הטיפול המיטבי נקבע על-פי סוג וחומרת התסמינים, גיל האישה ונכונות האישה לעבור ניתוח. כאשר התסמין העיקרי הוא כאב, לפני ובמהלך המחזור החודשי, הטיפול העיקרי הדרוש הוא טיפול עם תרופות נוגדות כאבים. טיפול נוסף הינו טיפול ממושך ורציף בגלולות למניעת הריון. גלולות אלו מדכאות את הגירוי ההורמונלי לרקמת האנדומטריוזיס ומפחיתות את הדימום בנגעים שמחוץ לרחם במהלך המחזור החודשי. טיפול זה, וטיפולים הורמונליים אחרים שנועדו לדכא את מחזורי הביוץ, מטרתם להקטין את גודל הנגעים ולאפשר החלמה של אזורי הדלקת באזור שמסביבם. במקרים שהתסמינים קשים יותר, הסרת נגעי האנדומטריוזיס בניתוח לפרוסקופי תציע במקרים רבים הקלה טובה וממושכת. נראה שבמיוחד עבור נשים המעוניינות לשפר את יכולתן להרות, הטיפול הניתוחי עדיף על הטיפול התרופתי, שכמעט תמיד פועל דווקא למנוע את הביוץ ואת הסיכוי להרות. כפי שצוין לעיל, כל הטיפולים הקיימים מציעים הקלה של התסמינים במקרים רבים רק באופן זמני, ואינם נותנים ריפוי מלא של הבעיה. אנדומטריוזיס נוטה לחזור ולהופיע בשנית אחרי כל אחד מהטיפולים שתוארו לעיל. במקרים קיצוניים במיוחד ניתן לבצע, בנשים שסיימו את תוכנית הפריון שלהן, ניתוח להסרה ניתוחית של האיברים שמעורבים בנגעי אנדומטריוזיס, בעיקר כאשר הרקמה נמצאת באברי הרבייה (רחם, חצוצרות או שחלות).

החשד כי ייתכן שאישה סובלת מאנדומטריוזיס מתבסס, בדרך-כלל על אחד או יותר מהתסמינים האופייניים שתוארו למעלה. במרבית המקרים, האבחון יתבצע על-ידי רופא נשים. בשלב ראשון, יתבסס החשד כי האישה אכן סובלת מאנדומטריוזיס על מציאת כאב או רגישות באזורים אופייניים בעת הבדיקה הגינקולוגית של האגן. בשלב שני, הרופא יבצע בדיקת אולטראסאונד ולעיתים יזהה ציסטות בעלות מראה אופייני ("עכור") בשחלות. בשלב האחרון, הרופא ינסה להגיע לאבחנה ודאית של המחלה על-ידי דגימה ישירה של הנגעים שחשודים כאנדומטריוזיס ושליחתם למעבדה לבדיקה פתולוגית. הדרך המעשית היחידה לבצע דגימה זו היא, על-ידי בדיקה ישירה של החלל הפנימי של הבטן בעזרת ניתוח הקרוי לפרוסקופיה (החדרת סיב אופטי דרך חתך זעיר בטבור לצפייה ישירה באברי הבטן והאגן). לפרוסקופיה הינה פעולה ניתוחית חודרנית שנערכת תחת הרדמה כללית מלאה, ועל כן מבצעים אותה בעיקר במקרים שהאישה סובלת מתסמינים קשים, שפוגעים משמעותית באיכות חייה. לעיתים האיבחון של אנדומטריוזיס נעשה באופן מקרי בעת לפרוסקופיה שמבוצעת למטרה אחרת, למשל כריתת ציסטה מהשחלה או בדיקת מצב החצוצרות באישה עם אי פריון. היתרון בלפרוסקופיה, למרות היותה פעילות חודרנית, היא שבנוסף לנטילת דגימה (ביופסיה) לשם אבחנה ודאית של אנדומטריוזיס, הפעולה מאפשרת גם להעריך את חומרת המחלה, כלומר לקבוע את המיקום, הגודל ומספר הנגעים באגן. יש לזכור שברפואה המודרנית אין יותר הצדקה לביצוע לפרוסקופיה לשם "אבחנה" בלבד, וחשוב לוודא, שבמידה וימצאו נגעי אנדומטריוזיס, שהרופא מנוסה בטיפול ניתוחי להסרתם בגישה לפרוסקופית. זמן הממוצע החולף בין הופעת התסמינים לבין האבחנה והטיפול ארוך ולעיתים חולפות שנים של סבל וכאבים עד להתחלת טיפול. הסיבות קשורות בעיקר לחוסר מודעות או חוסר ידע המונעים מנשים רבות לפנות לעזרה ומקבלות את כאבי האגן הכרוניים וכאבי המחזור כצרה שיש לחיות עימה ואין לה מרפא.

אנדומטריוזיס עלולה לגרום למגוון נרחב של תסמינים, אך התסמינים האופייניים לפי סדר שכיחותם הם:

• כאבי גב קשים לפני ובמהלך המחזור החודשי;

• עוויתות קשות בבטן בזמן הווסת;

• כאבים עזים באגן או בבטן התחתונה מהם האישה סובלת לסירוגין במשך חודשים;

• כאבים בזמן קיום יחסי מין, בייחוד בעת חדירה עמוקה;

• אי פריון;

• הפרעות במערכת העיכול כגון: עצירות, כאבים בזמן יציאה, שלשולים המופיעים בעיקר בזמן המחזור החודשי;

• דימום מפי הטבעת בעת הווסת;

• כאבים או דחיפות במתן שתן, בעיקר בזמן המחזור החודשי.

ניתן לזהות בעת בדיקת האגן נגעים קטנים של אנדומטריוזיס גם בקרב נשים שאינן סובלות כלל מתסמינים האופייניים למחלה. לעיתים, בעיקר בעת ברור של אי פריון, מאבחנים נגעים נרחבים יחסית של אנדומטריוזיס באגן מבלי שהאישה התלוננה באופן מיוחד על תסמינים שאופייניים למחלה. יתר על כן, אין קשר ישיר בין היקף פיזור הנגעים לבין חומרת תסמיני המחלה ומידת הסבל והכאבים שהאישה חווה. ישנן נשים עם נגעים קטנים ובודדים שסובלות סבל רב והפגיעה באיכות חייהן קשה. ייתכן והדבר נובע מהמיקום של אותם נגעים או מרגישות ייחודית של אותן הנשים לחומרים יוצרי דלקת שמופרשים סביב נגעי האנדומטריוזיס.