מקורות רבות בחז"ל בעניין השפעת המזלות, על האדם, על החברה ובכלל. לא אחת השתמשו חז”ל בביטוי “איתרע מזליה”, דהיינו השתנה מזלו לרעה (רש”י בברכות דף נ”ד ע"ב), או “חולה - שהורע מזלו ”; (מסכת שבת ל”ב ע"א). וכן מצאנו ברש"י (במסכת שבת ע”ה, ע"א, המפרש (ד”ה “לעיני העמים”): “שחכמה הניכרת היא שמראה להם סימן לדבריו בהילוך החמה והמזלות, שמעידים כדבריו. שאומר שנה זו גשומה והיא כן, שנה זו שחונה והיא כן. שכל העיתים לפי מהלך החמה במזלותיה ומולדותיה במזל תלוי. הכל לפי השעה המתחלת לשמש בכניסת החמה למזל”.
חז"ל אמרו כלל: "הכול בידי שמים, חוץ מיראת שמים." (תלמוד, מסכת נדה דף ט"ז, ע"ב). "הכול בידי שמים: כל הבא על האדם, ביד הקדוש ברוך-הוא הוא. כגון: ארוך, קצר, עני, עשיר, חכם, שוטה, לבן, שחור (וכו'), הכול בידי שמים הוא אבל צדיק ורשע אינו בא על-ידי שמים. את זו מסר בידו של אדם. נתן לפניו שני דרכים, והוא יבחר לו יראת שמים (ביאור רש"י שם)".
עוד דוגמא: רבא (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח ע"א), האומר על עצמו: אלו שלשה דברים בקשתי מהשמים, שנים נתנו לי, ואחד לא. חוכמת רב הונא, ועושר רב חסדא נתנו לי. ענוותנותו של רבא בר רב הונא, לא נתנו לי.
בתלמוד (שם) במסכת שבת (דף קנו ע"א) ישנה מחלוקת בין התנאים בנושא זה: “איתמר רבי חנינא אומר מזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל. רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל... ואף רב סבר אין מזל לישראל".
התוספות (שם) מסיקים, כי אכן יש מזל לישראל, ויש מקרים מסוימים שאין אפשרות לשנותם, וזה לכל הדעות בתלמוד. אך לעתים, על-ידי זכות גדולה, כן ניתן לשנות את המזל, ועל זה המחלוקת בגמרא (שבת דף קנו) - עד כמה ניתן ושייך לשנות את המזל.
דוגמא קלאסית מהתלמוד לשינוי המזל, הוא סיפורה של בת רבי עקיבא. הנה הסיפור כפי שמובא בתלמוד במסכת שבת (דף קנו, ע"ב):
רבי עקיבא הייתה לו בת. אמרו לו האסטרולוגים: ביום שהיא תיכנס לחופה, יכיש אותה נחש והיא תמות. היה דואג רבי עקיבא על הדבר הרבה. ביום שנכנסה לחופה נטלה את סיכת ראשה ונעצה אותה בסדק בקיר. קרה שננעצה בעינו של נחש. בבוקר שנטלה אותה נסרך נחש מת אחריה. שאל אותה אביה: בתי, מה עשית? אמרה לו: בערב, בא עני וקרא בפתח, וכולם היו טרודים בסעודה ולא שמעו. קמתי אני, נטלתי את המנה שנתת לי, ונתתי לו. אמר לה: מצווה עשית".
ויש להבין: א) איך רבי עקיבא לא יכל לתת לבתו "רצפט" שכזה, שהרי הוא ידע שכך נגזרה על בתו גזרה נוראה, ולמה לא גילה לה - כי מעשה הצדקה מצילה חיים. למה ציפה שזה יגיע ממנה? ב) מה היה המיוחד במעשיה שניצלה בזכותה?
הביאור הוא, כי במעשה זה היה הקרבה של ממש למען הזולת, כאשר המעשה הוא על חשבון הצרכים הכי בסיסיים שלה - בזמן שהייתה פטורה ממעשה שכזה, בעת שהייתה עסוקה בשמחתה ככלה. מעשה שכזה יכול להפוך גזירות קשות. במעשיה הראתה את גדלותה הנפשית כאשר התעלתה מעל עצמה מתוך הבנה, מבלי שאביה (רבי עקיבא) היה מגלה לה את הסוד - כי אז לא היה ערך למעשיה כפי שאכן קרה. במעשה גבורה עילאית שכזאת, ניצלה מגורלה המר, ממוות. על כך אמר רבי עקיבא: גדולה צדקה שמצילה ממוות.
וביתר עומק, ניתן להסביר לפי דברי חז"ל במסכת ראש השנה (דף טז' ע"ב): ואמר רבי יצחק ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן: צדקה, צעקה, (תפילה, אך לא תפילה רגילה, אלא היוצאת מהלב, מה שנקרא בפי חז"ל בכינוי צעקה), שינוי השם ושינוי מעשה.
הרי לנו ארבעה דברים שיכולים לשנות לאדם את גורלו. המכנה המשותף לכל ארבעת אלה, כי בדרך זו משתנה מהותו של האדם. אם בדרך של תפילה (צעקה), או שינוי השם או שינוי באישיות האדם (שינוי מעשה), או כגומל חסד (צדקה). כל אלה משנים את מהות האדם, והרי הוא כאיש אחר וכמי שנולד מחדש. בהתאם, גם מזלו משתנה עם מהותו.
עם ישראל שונה הוא לעניין זה מיתר העמים. אצלו אין שום דבר גמור וחתום, והכול ניתן לשינוי. וזה יסוד דבריהם של שני גדולי התנאים, בגמרא (שבת קנו) שהזכרנו במחלוקתם האם יש מזל לישראל אם לאו. ולמעשה אין מחלוקת בניהם. כי כאשר האדם עושה שינוי מהותי בעצמו הריהו מעל הטבע וזוכה הוא להתעלות מעל גורלו ומזלו כפי שנולד עמו, מה שאין כן כאשר הוא לא עשה שינוי שכזה, כי אז הוא נשאר במסגרת גורלו ומזלו הטבעי, כפי שנקבע לו מראש.
ולכן, מי שסובר שעם ישראל הוא מעל המזל - כי כך הוא עם ישראל, יש לו נשמה שיכולה להתעלות לאין סוף דרגות ויכול הוא לשנות גורלות וגזירות הכי קשות, ומי שסובר אחרת הוא כאשר האדם לא עשה שום שינוי מהותי בעצמו, אז הוא נשאר במסגרת המזל המלווה אותו מלידתו. יוצא כי אין מחלוקת בין שני התנאים.
זה הביאור ברש”י (במסכת שבת דף קנ”ו. ד”ה “אין מזל לישראל”) - “דעל-ידי תפילה וזכות משתנה מזלו לטובה”. דהיינו שלכל הדעות העולם מונהג על-ידי ההשגחה לפי מזלות - טבע. אבל כאשר משתנה מצב זכויותיו של האדם, ישנו גם את המזל.
באופן זה נוכל להבין גם מדוע “משנה מקום משנה מזל ”. (ירושלמי (שבת ו', ט'), כי גם שינוי במקום הפיזי של האדם יש לו השפעה, וכאשר הוא משתנה הרי משתנה מהותו של האדם, דבר המשנה את מזלו.
הרמב”ן (שמות, י”ג, ט”ז) כותב כלל ויסוד: כי "מי שיעשה המצוות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו עונשו”. זאת אומרת: אם האדם יקיים תורה ומצוות וישפר מעשיו - יוכל לשנות כל מצב, ואם להיפך, אם ילך בדרך חתחתים- יפסיד.
כך גם מובא להלכה ברמ”א יו”ד של”ה י', שנהגו לשנות שמו של חולה, “ כי שינוי שם מקרע גזר דינו של אדם ” . (כמובן שיש להתייעץ עם רב מורה הוראה מוסמך, וכל עניין לגופו).
אולם מצאנו בחז"ל גם מקרה הפוך, מקרה יוצא מהכלל האמור. ששום דבר שבעולם לא יכול לשנות את מר גורלו ומזלו. במקרה של רבי אלעזר בן פדת, (תענית כ”ה, ע"א): רבי אלעזר בן פדת נטה למות מחולשת רעבונו, וכאשר גסס בכה וחייך. כאשר התעורר שאלהו מדוע בכה וחייך? אמר להם: הייתי יושב עם הקב”ה, ואמרתי לו: עד מתי אצטער בעולם הזה? אמר לי: אלעזר בני נוח לך שההפוך את כל העולם מראשו, אולי תיוולד בשעת מזונות? אמרתי לפניו: עד כדי כך?!...”.
כיצד מסתדרים הדברים עם דברי הרמב"ן הנ"ל, ובכלל עם הדברים שהסברנו לעיל.
הרב אליהו דסלר זצ"ל (מכתב מאליהו, חלק ד', עמ' 99) מבאר: כי ישנם מצבים שמזלו של אדם וגורלו לעולם לא ישתנו. היות ותפקיד האדם בעולם הזה הוא לעבוד את ה' במצב מסוים. לאדם כזה לא תועיל תפילה וכל זכות לשנות את מזלו, ולא ישתנה מזלו על-ידי זה. (ראה שם דבריו בהרחבה בעניין).
