האש - דינמית. היא אינה מאפשרת להקפיא מצב. אש שאינה מרוסנת ומתוחמת – היא סכנה! האש מכַּלה ושורפת כמעט הכול.
בחזון עובדיה הנקרא כולו כהפטרת פרשת 'וישלח' נאמר 'וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ'. בית יעקב מומשלים לאש ותולדותיהם - בית יוסף נמשלים ללהבה.
כותב האדמו"ר קלונימוס קלמן אפשטיין – "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו'. פירש רש"י ז"ל, דבר אחר 'וישב יעקב', הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן, הפחמי הזה תָּמַהּ, אָנָה יכנס כל הפשתן הזה, פיקח אחד משיב לו 'ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו', כך יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה, תָּמַהּ ואמר מי יכבוש את כולם, מה כתיב למטה אלה תולדות יעקב יוסף, דכתיב 'וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ' - ניצוץ אחד יוצא מיוסף שמכלה את כולם. הנה העניין הוא, שבאמת ניצוץ אחד של קדושה כשהוא באמת ואמונה - שורף את כל האלופים של עשו' (מאור ושמש, בראשית, פרשת וישב, רמזי חנוכה).
דווקא, מתוך האיבה הנוראית והקדומה שמצויה מבני אדום לבני ישראל אנו לומדים עקרון בעל משמעות תמידית ההולך ומתעצם ככל שהעולם הופך יותר ויותר מתקדם. העיקרון המופלא עומד על כך, שהאמונה היא אש. אמונה אמיתית היא אש העולה ומשתלהבת מעצמה. כוח פורץ ומכלה. כוח עצום שאינו מכיל דבר.
את עוצמת האמונה ואת גודל הלהבות ועצמת האש אי אפשר לאמוד בצורה מלאה. ניתן למדוד את החום אותו מייצרת האש, ניתן למדוד את גובה הלהבות או את השטח המכלה אותן. ניתן אפילו למדוד את קצב התקדמותה של האש – אבל, אין מידה אחת שיכולה להכיל את כל המשתנים ולקבוע את הלהבה. יתר על כן אין אנו יכולים לקבוע נפח או משקל – הלהבה איננה ממשית.
הקש נגדה, ניתן למידה מפורשת כמשקלו, וניתן לדוחסו ולקבעו את נפחו. הקש הוא ממשי הוא נראה לעין – הקש מוגבל. הקש לא משתנה ואינו דינמי כלהבה. הקש אינו משפיע על אחרים אלא, על עצמו ועל המשתמשים בו באופן ישיר. הלהבה לעומתה משפיעה על כל שסביבה גם אם אינה נוגעת בו ישירות.
דבר זה מלמד אותנו משהו מעניין על עם ישראל, עַם אמונה! עם המשפיע על כל סביבותיו אינו מוגבל לחומר. עם שאינו נראה ואינו נתחם, אך בכוחו ובמהותו משתנה ועולה ומכלה.
הכוח הוא בנו, כוח מתפרץ. כוח אותו אנו מחויבים לרסן - לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא ס (דברים, פרשת כי תצא, כ"ג, ח'). אך מי שקרב אלא אש להבת ושלהבת נכווה! ואם הוא עצמו אינו אלא קש – הרי נשרף כליל לבלי השאר שריד.