מזה כעשור ישנה התפתחות מואצת ומשמעותית בתחום הפנסיה בישראל. התפתחות זו מאופיינת בעיקר בתקנות וחוקים אשר נחקקו ותוקנו משנת 2000 ואילך. גולת הכותרת להתפתחות זו הייתה "רפורמת בכר" אשר כיום רבים אנשי המקצוע מצביעים עליה כשנויה במחלוקת.
אין ספק כי קובעי המדיניות בתחום זה ובראשם אנשי האגף לשוק ההון במשרד האוצר מעוניים להיטיב עם החוסכים בתוכניות לטווח ארוך, אך לעתים נדמה כי "האקטיביזים" השורר במשרדי האגף, פוגע, מבלבל, וגורם לחוסר יציבות בתחום שאמור להיות רגוע, שלו, ושקט במיוחד לציבור החוסכים. נסקור בקצרה את ההתפחות בשנים האחרונות:
- 2000- תיקון 120, משיכה שלא כדין קצבה.
- 2003-תיקון 132, מיסוי ריבית על רווחים ריאליים בקופות הגמל.
- 2005- שינויים למשיכה לחוסכים שכירים.
- 2006- תיקון 3, שונו כללי משיכה לחוסכים עצמאיים, ובו למעשה ביטלו את האפשרות למשוך את הכספים לאחר 15 שנה.
- 2007- תיקון 153, שינויים בסכומי ההפרשות לזיכוי והניכוי שסיבך ובילבל את אנשי המקצוע, החשבים, אנשי תוכנה והחוסכים .
- 2008- תיקון 3, שסיווג מחדש את תכלית התוכניות.
רבים מאנשי המקצוע סבורים כי התקנות הרבות שתוקנו בעשור האחרון מצביעות על כך כי אנשי האוצר צעדו יותר מדי רחוק ולכיוון הלא נכון והכניסו את ידם עמוק לכיסו של החוסך עד כדי כך שהם כופים על החוסך להפקיד ולפדות את הכספים שהוא עצמו חסך בעמל רב לפי ראות עיניהם, וכי הם אלו שיכולים לחשוב עבור החוסך מה טוב בשבילו.
שינויים מרחיקי לכת אלו מעלים שאלה משפטית ברורה, האם התקנות והחוקים למעשה פגעו באחת מזכויות היסוד החשובות ביותר - זכות הקניין. לדוגמה: תיקון 3 המפורסם, המורה על ביטול האפשרות להפקיד כספים בתוכניות הוניות וקבלת הכסף כסכום חד פעמי וניתוב הכספים לאפיק קצבתי. האם אפשר שלא להתחשב ברצונו של החוסך לקבל את כספו באופן שהוא יבחר לנכון?
בשנת 1992 ערב "המהפכה החוקתית" הוכרה זכות הקניין כזכות חוקתית. פסקי דין מכוננים רבים דנו בהיקף הזכות. שופטים התפלמסו על מעמדה ובראשם נשיא בית המשפט העליון הפרופסור אהרן ברק אשר התייחס לזכות הקניין כאל זכות במעמד "על-חוקתית" אשר ביכולתה לבטל חוקים העומדים בסתירה לה.
זכות הקניין מעוגנת בסעיף 3 לחוק היסוד, "אין פוגעים בקניינו של אדם" ואולם, ניתן לפגוע בזכות זו בהתקיים מספר תנאים מצטברים ובהם: שהחוק הולם את הערכים של מדינת ישראל, החוק נועד לתכלית ראויה, הפגיעה בזכות הקניין היא במידה שאינה עולה על הנדרש. לגבי התנאי השלישי, כלל לא ברור שהרפורמות והתקנות בעשור האחרון לא פגעו בזכות הקניין של החוסך במידה "שאינה עולה על הנדרש".
אין מחלוקת כי הכספים הנצברים בתוכניות פנסיוניות "נופלים" להגדרה של "רכוש" הנכללת בתוך זכות הקניין, ורכוש זה הוא קניינו הבלעדי של החוסך. בדיוק בנקודה הזו עולה השאלה, האם התקנות שתוקנו בעשור האחרון בעניין זה פגעו בזכות הקניין של החוסך.