הסיסמא הישראלית-לשלילה "יהיה בסדר" אינה סיסמא ריקה מתוכן אלא היא סיסמא המכילה בתוכה פילוסופיה של חיים, המתקיימת הלכה למעשה בידי תומכי סיסמא זו, בין באקראי ובין במכוון.
כי "יהיה בסדר", אפילו אם, נניח, יתמנה חמור כנשיא האוניברסיטה העברית. אפשר למצוא גם כמה יתרונות חשובים במינוי זה: הוא [נשיא האוניברסיטה] לא ירבה בנסיעות לחו"ל על חשבון הקופה הציבורית, הוא יהווה סמל לאמרה "חמור נושא ספרים" ויעלה את קרנו של שבט בישראל - יששכר, ויש להניח כי לא יגרום לנזקים מיוחדים.
יתכן אפילו שהמוסד האקדמי יצא מזה נשכר מהמינוי המוזר, אולם לבטח לא יקרה תחת מינוי זה שום דבר מזעזע שיציב את האוניברסיטה בפני קריסה.
ויש לנו גם תקדימים במציאות:
האם לא מונה שר ביטחון בישראל - שהצהיר לא אחת על ריחוקו מענייני ביטחון, ועוד בזמן מלחמה?!
ומי מכהן עכשיו כראש ממשלה?
ואיך נוהלה עיריית ירושלים שנים רבות בידי ראש עיר שחמישית מזמנו שהה בחו"ל, חו"ל רחוק, בעיקר בחצי השני של כדור הארץ?
וכמה זמן נוסף נדרש ללוגיסטיקה של נסיעות כה תכופות ורחוקות, ומה כבר נותר לענייני העיריה?
ומה - הלא מונה טייס כרמטכ"ל, ועוד לזמן מלחמה?!
"יהיה בסדר", "העניינים מסתדרים", כי המערכת כל כך חזקה, גדולה, משופרת, מורכבת, משולבת, עד כדי כך שהחלפת יחידים בה בבובות/חמורים/בליינים/בטלנים אינה יכולה לגרום לקריסה, אלא לכל היותר - לפיחות-מה ביעילות.
אולם מגיע לעם ישראל קצת יותר מ"בסדר":
בנימין נתניהו, ולא פחות ממנו, כראש ממשלה.
אלוף בצה"ל או מומחה לביטחון כשר ביטחון.
שרים וחברי כנסת ישרי דרך.
ושמעון פרס בהחלט ראוי להישאר על מכונו כנשיא, לתפארת מדינת ישראל.