לאחר שצפינו בארונות המתים של החטופים שנגלו לעינינו "ברגע האחרון" של השנתיים האחרונות, והבינונו שאצל רובנו הרגש דחק הצידה את שיקול הדעת.
לאחר שהבינונו שהאויב ממול איננו אכזרי אלא מנצל באופן מחושב וציני ובמשמעת ברזל כל נקודת חולשה אצלנו – טקטית ופסיכולוגית.
לאחר שהבינונו שאירוע החזרת החטופים מלבנון הוא תחנה נוספת וחלק בלתי נפרד משרשרת האירועים שהחלה בפתיחתה של מלחמת לבנון השנייה. שרשרת שמציגה לנו פעם אחר פעם את אותה "תמונת ראי" של עצמנו. כעת, הגיעה העת למסקנות אישיות שיובילו לפעילות ממשית.
בעיניי, אנו דומים לחברה שבחיי היומיום סבורה ש "אנחנו בסדר" אך הדוחות והסיכומים לעומק מכל קצווי המדינה ובנושאים שונים מעידים שרוב הדברים "אינם בסדר" ורוב הדברים "דורשים תיקון", וככל שמשתהים בתיקון כך האבדות שנספוג בגוף ובנפש יהיו חמורים יותר מתמיד.
הנה מספר מסקנות 1. בשיטה הנוכחית אנו לא מצליחים להתמודד מול אויב שפוגע בנו ומצהיר על תוכניות מתמשכות לפגוע בנו היום, מחר ובשנים הקרובות.
2. האויב שמולנו חדל להיות "גרילה". גרילה היא הטקטיקה אך האויב התמסד מזמן. הוא שולט על שתי מדינות: לבנון ועזה הגובלות בישראל ומקבל תמיכה חומרית גלויה משתי מדינות: אירן וסוריה.
3. משטר הדמוקרטיה והחופש אצלנו, השונה לחלוטין מהמשטר השורר במדינות האויב ובתומכים בהן, הפך אצל האויב לאמצעי לפגוע בנו. הוא משתמש באופן מושכל בתקשורת ובחופש התנועה ובאוכלוסיה הערבית האוהדת כאמצעי להדק את המצור על ישראל, עד לפתרון הסופי (צמד מילים שנבחר במכוון).
4. הדרג הפוליטי הנוכחי והדרג הצבאי הנוכחי – אינו מצליח להטות את הכף לטובתנו. אינו מצליח למנוע (מזה 7 שנים) ירי חופשי על אוכלוסיה אזרחית, אינו מצליח למנוע התחמשות משתי מדינות האויב. ישנה תחושה ברורה של חוסר יכולת ברמה הבכירה.
חוסר היכולת ניכר היה במבחן המתמשך שהמדינה עברה: מלחמת לבנון השנייה. לדעת משתתפים במלחמה בדרגים שונים, ולדעת מומחים כגון ועדת וינוגרד – המלחמה הייתה כשלון מהדהד, עם כמה נקודות אור שקרו בדרך כלל למרות הדרג המדיני והצבאי הבכיר. גם בטיפול בעורף, בזמן המלחמה ולאחריה, לא
הצליחה המדינה לבצע את תפקידה בצורה סבירה. בדיוק כפי שאיננה מצליחה לבצע את תפקידה בנושאים רבים נוספים – קטנים כגדולים.
לדוגמא, שנתיים וחצי לאחר הפינוי של ההתיישבות היהודית ברצועת עזה (ללא ויכוח על הפינוי עצמו) לא הצליחו עדיין גורמי הממשל להסדיר וליישב את המפונים. חוסר יכולת דומה מוצגת ברפרטואר של נושאים כך שלא מדובר במקרה אלא ברמת תפקוד לקויה, כתופעה.
5. גורם ממונה שאיננו מתפקד לאורך זמן בנושאים עליהם הוא מופקד – חייב לפנות את מקומו. בישראל זה לא קורה. הגורם שהוכרז על-ידי ועדת בדיקה כנושא באחריות לכשל של מלחמת לבנון השנייה – אינו מוכן לפנות את מקומו.
6. אותו גורם לא מתפקד, ראש הממשלה, שר הביטחון, שרת החוץ וגלריה נוספת של שרים – מתיימרים לטפל בחודשים אלה בארבעה נושאים נוספים כבדי משקל, שלאור לקחי העבר אין לי ספק שאינם מסוגלים להחליט בהם החלטה שקולה. בוודאי שאינם מסוגלים לנהל את ביצועם.
הראשון, קבלת החלטה על שחרור שני של רוצחים בתמורה לגלעד שליט. השני, שיחות על נושאי הקבע עם הרשות הפלשתינית – בעצם על נסיגה ופינוי. השלישי, שיחות שלום עם סוריה. בעצם, על פינוי רמת הגולן. הרביעי, החלטה על יוזמה התקפית כלפי אירן.
פקדת ארבעת הנושאים לטיפולם דומה בעיניי למתן נשק טעון לאדם שאינו יודע כיצד ומה לעשות עמו אך משים עצמו כמומחה ומבין. בארבעת הנושאים הללו – אין מקום לטעות. ולאור הניסיון העגום בשנתיים האחרונות, אין לאפשר לעומדים כעת ליד הגה השלטון והדרג המדיני בנושאי חוץ וביטחון להמשיך לתפקד ולו גם יום אחד נוסף. מי שלא יעשה זאת בדרך חוקית היום, יצטער על כך בעתיד.