חופש ביטוי אינו חופש שיסוי

ידידי המלומד, עו"ד משה גולדבלט, טוען במאמרו "רמון צודק - מזוז רודן" (NFC, 25.08.2008) כי "המחשבה כי פקיד ממשלתי יפסול מינוי של אדם לתפקיד בגלל התבטאות צריכה להדיר שינה מעינינו, כי פירוש הדבר שקיימת סנקציה יעילה מאוד ביחס לחופש הביטוי בישראל-אי מינוי לתפקיד של אדם שהתבטאויותיו נתפסות כבלתי ראויות" לא בכדי אני מתייחס להשכלה המשפטית של משה גולדבלט, שאת תואר העו"ד שם בראש המאמר. כעו"ד יודע כותב המאמר טוב מאוד כי מזוז הינו היועץ המשפטי לממשלה וראש התביעה, תפקיד סטטוטורי בעל אחריות וסמכויות נרחבות, אשר כדי להתמנות אליו על אדם להיות בעל כישורים כשל מינוי לשופט בית המשפט העליון. אין להבין את התיאור "פקיד" שניסה גולדבלט להדביק למזוז אלא כניסיון להציגו ככלי ריק, ואופי הכתיבה אין בה אלא כדי להעיד על הכותב. אדון קודם בדוגמה שהביא גולדבלט, וממנה קל להקיש על המקרה: "ידוע לי, גם אישית, כי בעבר כיהנה בתפקיד בכיר מאוד בפרקליטות המדינה עו"ד פליאה אלבק ז"ל, שהיו לה לא רק התבטאויות אלא גם השקפות יסודיות לאומיות ואנטי ערביות מובהקות. איש בפרקליטות לא העלה על דעתו ובצדק לדרוש את פיטוריה בשל השקפותיה, שלעתים עוררו סערה. כל עוד פעולותיה היו במסגרת החוק, השקפותיה, לא כל שכן התבטאויותיה, לא היו צריכות לשנות דבר. אני מניח כי גם בעתיד אם יתגלה שבעל תפקיד בפרקליטות התבטא באופן לא ראוי החברים לא יפסלו אותו לתפקיד כלשהו" להדגשה: "כל עוד פעולותיה היו במסגרת החוק, השקפותיה, לא כל שכן התבטאויותיה, לא היו צריכות לשנות דבר". וכי מי ערב כי אכן השקפותיה לא השפיעו על החלטותיה, גם אם במסגרת החוק? בעלי תפקידים מקבלים החלטות במסגרת סמכויות שהחוק הפקיד בידיהם. כל אזרח, ובשנית - כל אזרח, מגיע לו שהחלטות בגינו יתקבלו ללא כל אפליה. האם ניתן לומר בבטחה כי כל שיקוליה של עו"ד פליאה אלבק ז"ל בקבלות החלטות שהיו בסמכותה החוקית כלל לא הושפעו מ-"השקפות יסודיות לאומיות ואנטי ערביות מובהקות"? כותב עו"ד משה גולדבלט: "מרגע שאפשרנו ליועץ המשפטי לפסול אנשים לתפקיד, רק בשל התבטאויות, הענקנו לו כוח בלתי מרוסן ובלתי מוגבל." וסותר את עצמו, בכותבו: "פסילתו אושרה על-ידי בית המשפט העליון". כלומר גם החלטות היוע"מ כפופות לערעור בפני בית המשפט העליון, רק שהפסיקה אינה נושאת חן בעינו. הטעייה מכוונת במאמר? יחליטו הקוראים.

קליקה פוליטית-משפטית

ובאשר למקרה עצמו: "יואל לביא, ראש עיריית רמלה, נפסל על-ידי היועץ המשפטי לממשלה לכהן כראש מנהל מקרקעי ישראל בשל התבטאויות גזעניות שיוחסו לו". מעבר לכל שנאמר עד כה, תפקיד ראש מנהל מקרקעי ישראל הינו רגיש במיוחד בנושא יחסי ערבים ויהודים במדינה, ודורש רגישות מיוחדת. בדיוק אותה רגישות שיואל לביא הדגים את חסרונה. ומי ששואל את עצמו מדוע נכתב מאמרו של עו"ד גולדבלט ימצא את התשובה בגוף המאמר: "מן הראוי לבחון ובהקדם את הצעות השר פרידמן ביחס למעמדו של היועץ המשפטי ולא להתחשב בהסתייגויותיו של מר מזוז". ישנה קליקה פוליטית-משפטית ששמה לה למטרה להחליש את מעמדם וכוחם של הפרקליטות ובית המשפט העליון מתוך אמירה כי זה יחזק את הדמוקרטיה. לא שאין מקום לשינויים ותיקונים אך לא זו הדרך, ע"י פגיעה בגופים אלו. יבוא השר פרידמן ותומכיו ויציגו תורה מובנית של מבנה ארגוני וחוקים, אשר לדעתם הינם דמוקרטיים יותר, ויביאו זאת לדיון וויכוח ציבורי, וישכנעו (או לא...). הדרך של התקפה מתמשכת וכרסום במערכת המשפט הקיימת ללא הצגה ובחירה דמוקרטית של חלופה ברורה וטובה יותר לא תוביל ליותר דמוקרטיה אלא לאנרכיה.