השופטת גנות יוצאת להגנת הערסים

"אך טבעי הוא כי הסרסורים, מעסיקן הלכאוריים של הנשים, כעסו כשלא יכלו או לא רצו לעבוד הן בשל היותן במחזור חודשי או בשל אי רצונן לעבוד מסיבותיהן הן". כך ממש קבעה שופטת בית המשפט המחוזי, דליה גנות, כשהחליטה לשחרר בערבות כמה סרסורי זונות. האמת, שברגע הראשון נדמה היה שדברי הסנגוריה הנלהבים הללו יצאו מפיה של איזו מדאם של בורדל, שהעידה בבית המשפט לטובת מעסיקיה. שכן, קשה להאמין ששופטת של בית משפט היא זו שהפיקה את המרגליות האלה. והשופטת גנות הרי היא לא מדאם של בורדל וגם לא של מכון עיסוי. היא אפילו לא בוררת של העולם התחתון. יודגש: אין כאן כל כוונה להיכנס לנימוקיה המשפטיים של השופטת לשחרר בערובה את הסרסורים. מה שמקומם כאן הוא רוח הדברים והלשון שבה משתמשת השופטת הנכבדה כדי לבסס את החלטתה. שכן, לשיטת השופטת גנות, מה יותר טבעי מלכעוס על זונה שנמצאת במחזור חודשי? שהרי, כידוע, חייבים להחזיק את הזונה קצר, שאם לא כן - מחר היא גם תתחיל לזייף אורגזמות ולפגוע קשות במוניטין של העסק - הלא כן? אין ספק: השופטת המחוזית דליה גנות - בלשון המבינה שהפגינה כלפי הסרסורים - העניקה להם מעמד לגיטימי, והפכה בהבל פיה המשפטי את סרסור הזונות לעוסק הכי מורשה. ומה שבמיוחד עצוב הוא, ששופטת - כן, דווקא שופטת - למעשה הביעה הבנה כלפי מי שמתייחס אל זונות כאל מכונה וכלי עבודה לכל דבר. וכשאלה הם פני הדברים - על כורחך אתה תוהה מהי טיבה של מערכת הניפוי והסינון של מועמדים לשפיטה. ואתה מוסיף ותוהה מהו המנגנון לקידום שופט שלום לבית המשפט המחוזי.